בע"מ 76/12
בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעה בנוגע לקיום צוואה בעל פה, וזאת לאחר שהוכח כי נפלו פגמים בצוואה הנ"ל אשר הצדיקו את ביטולה. מדובר למעשה במחלוקת בין בני משפחתה "הביולוגיים" של המנוחה, ובין בן זוגה הידוע בציבור בשמונה השנים שלפני פטירתה.
א' הלכה לעולמה בגיל 58 בלבד בעקבות מחלת סרטן אלימה שפרצה בגופה. ב-20 ליולי 2008 חלה התדרדרות במצבה של א' והיא אושפזה בבית החולים. שישה ימים לאחר מכן היא נפטרה. ילדיה, נכדיה וכלתה טענו כי א' ערכה ארבעה ימים לפני פטירתה צוואה בעל פה בפני עורך דין. מנגד, בן זוגה הידוע בציבור של המנוחה טען כי לא הייתה כל צוואה בעל פה ויש לתת צו ירושה המחלק את רכוש המנוחה לפי חוק הירושה.
קראו עוד בתחום:
- ביטול צוואה בעל פה מחמת פגמים בצוואה
- שכיב מרע, קיום או דחייה של צוואה בעל פה
- ויתור על זכות ירושה בנישואים שניים במסגרת הסכם, האמנם?
- אישור צוואה בכתב יד בהעדר תאריך
- התיישנות בירושה לאחר 15 שנה
התובעים טענו כי המנוחה הבינה שימיה ספורים ושהיא נמצאת במצב של "שכיב מרע". אי לכך, לטענתם, היא ביקשה כי יבוא בפניה עורך הדין מ' על מנת לערוך את צוואתה. עורך הדין מ' העיד כי הוא הגיע לחדר של א' בבית החולים וזו אמרה לו כי היא מעוניינת להוריש לתובעים את כל רכושה, מלבד המכונית אותה היא מצווה לבן זוגה. לאחר מכן, טען עורך הדין, זימנתי את אביה של המנוחה והאחרונה חזרה על פרטי הצוואה גם בפניו.
יצוין כי המנוחה לא חתמה על הצוואה, וזאת – כך נטען – בשל מצבה הבריאותי. עורך הדין טען כי עוד באותו הערב הוא ערך זיכרון דברים של הצוואה וכעבור חודש (בשל נסיעה לחו"ל) הוא הפקיד את זיכרון הדברים אצל רשם הירושות. בן זוגה של המנוחה טען כי הגרסה שהוצגה על ידי התובעים ועורך הדין הייתה שקרית. לחילופין, טען בן הזוג, לא הוכחה גמירות דעתה של המנוחה בנוגע לעריכת צוואה בעל פה. בנוסף, בן הזוג טען כי המנוחה כלל לא הייתה במצב של "שכיב מרע" לפי הגדרתו בסעיף 23(א) לחוק הירושה, התשכ"ה, 1965.
הצוואה בעל פה מבוטלת
בית המשפט לענייני משפחה, אשר בחן את הדברים, קבע כי הוכח שהמנוחה לא הייתה בגמירות דעת לצוות בעל פה. בפסק הדין נכתב כי בית המשפט הטיל ספק של ממש באמינות גרסתם של התובעים, וכן בעצם קיומה של הצוואה בעל פה. בית המשפט הוסיף וקבע כי התובעים לא הוכיחו שהמנוחה הייתה "שכיב מרע" כאשר נפגשה, לכאורה, עם עורך הדין מ'.
"באותה עת", קבע בית המשפט, "לא סברו המנוחה והרופאים כי מחלתה חשוכת מרפא". למעשה, בית המשפט קיבל את טענתו של בן זוגה של המנוחה, לכך שהיא הזמינה לחדרה את עורך הדין מ' על מנת לערוך צוואה בכתב שתוגש לה לעיון ולחתימה."הפיכתה של הצוואה בכתב לצוואה בעל פה הייתה מעשה של התובעים ולא של המנוחה", נקבע בפסק הדין. בית המשפט הדגיש פגמים נוספים אשר נפלו בצוואתה של המנוחה:
1. דבריה לא נאמרו בפני שני עדים.
2. זיכרון הדברים לא נערך בסמוך למועד הציווי אלא רק לאחר פטירתה.
3. זיכרון הדברים הוגש לרשם לענייני ירושה באיחור ניכר.
