המנוח מ.א. הלך לעולמו כשהוא ערירי, ביום 10/08/07 לאחר מחלה קשה ממנה סבל. עיקר רכושו של המנוח הייתה דירה בת"א. התובעת היא אחותו של המנוח והנתבע הוא אחיינו. המנוח הניח אחריו צוואה מיום 29/05/07 בה ציוה דירתו לאחותו התובעת. ואולם לאחר מותו של המנוח הסתבר כי המנוח העביר בלא תמורה את זכויותיו בדירה לאחיינו לפי תצהיר מתנה מיום 03/06/04. העברת זכויות ללא תמורה, זו לא הסתימה ברישום.
סיווג העברת הזכויות בלא תמורה לנתבע
מדובר הוא במתנת מקרקעין, שכן זכויות המנוח בדירה רשומות אצל רשם המקרקעין. העברת הזכויות נעשתה בתצהיר בפני עורך דין, ובכך גם יצאו הצדדים ידי "חובת הכתב". על פי הוראות סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין הקובע כי עסקה במקרקעין שלא נרשמה בספרי הרישום, תחשב כהתחייבות לביצוע עיסקה במקרקעין. כך גם פירשה הפסיקה מתנות מקרקעין שלא הסתיימו ברישום, וסיווגה אותן כהתחייבות לתת מתנה. המסקנה: כאמור לעיל, משלא הסתיימה המתנה ברישום, עניין לנו בהתחייבות לתת מתנה.
קרא עוד...
- האם האחות תקבל פיצויים מאחיה אשר ירש את המשק החקלאי במלואו?
- אחד האחים שיפץ את דירת ההורים המנוחים, האם יפוצה מכספי הירושה?
- האם הדירה שייכת לאלמנה או לנכדים?
היש הסכם תקף בין המנוח לנתבע?
התובעת טוענת, כי הלכה למעשה לא נחתם הסכם מתנה תקף בין המנוח לנתבע. התובעת מונה טעמים טכניים פרוצדוראליים לכאורה וגם טעמים מהותיים. הטעמים ה"טכניים" הם הטענה כי לא היה אימות בתצהיר כי הוא נחתם בבית ולא במשרד עורך הדין ובכלל הוא לא נחתם בפני עורך דין וטעמים מהותיים אותם מדגישה התובעת הם העדר גמירות דעת מצידו של המנוח.
בדיקת תצהירי העברה מראים שהן תצהירו של המנוח והן תצהיר הנתבע נחתמו בכתובת בית צורי 18, ת"א. התצהירים מאומתים. התצהירים צורפו כנספח ג’ לתביעה. המסקנה - אין יסוד לטענה כי התצהיר אינו מאומת.
אכן התובעת הצביעה על קשיים מהותיים ואכן מתעורר ספק רציני אם בין המנוח לנתבע נקשר חוזה מתנה תקף. משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר עד כה נמסרו שלוש גרסאות שונות באשר למקום החתימה על התצהיר. הקושי הנוסף המצטרף לשאלה בדבר תוקפו של הסכם המתנה הוא העובדה שגירסתו של הנתבע טומנת בחובה סתירות, היא מעלה גם ספקות באשר לתוקף עיסקת המתנה. מלבד הקשיים שלעיל עוררה התובעת קשיים נוספים הנוגעים לגמירות הדעת שהייתה למנוח, ואולם בכל הכבוד קשיים אלה כולם הובאו מפי השמועה ובאופן שאין לומר כי הוכחה חוסר גמירות דעת.
ואולם – חרף האמור לעיל – לא ניתן לקבל טענותיה של התובעת שכן כידוע, הפסיקה חזרה וקבעה כי הזכות לביטול התחייבות למתנה הינה זכות אישית שאינה ניתנת להורשה. התובעת, בתור יורשת של המנוח, אינה יכולה לעתור לביטול ההתחייבות לתת מתנה, הדרך היחידה לביטולה של ההתחייבות לתת מתנה, היייתה שמורה למנוח בחייו. אם לא עשה כן, בפניי חוזה שריר ותקף ואם עשה כן, יש לומר שהמנוח חזר בו מן המתנה.
כל אחד מן הצדדים עם המנוח - גירסת התביעה אל מול גירסת ההגנה
התשתית הראייתית שהונחה בפני, הראתה כי המנוח היה ערירי ללא אשה וללא צאצאים. המנוח סבל ממחלה קשה - ניוון שרירים ועד התקופה האחרונה לחייו היה בדירה, עד שהועבר למוסד ב-3 החודשים האחרונים לחייו. התובעת קיימה קשרים עם המנוח, באה לבקרו וטיפלה בו. הנתבע לא היה בלוויתו של המנוח.
קרא גם...
- סכסוך בין אחים על קיום הצוואה
- דוגמא לביטול צו ירושה על ידי הרשם לענייני ירושה
- ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת
- ידועים בציבור וזכויות בירושה
נראה כי עפ"י העדויות שבפני היו למנוח יחסים קרובים עם התובעת. מן האמור טבעי איפוא בעיני שהמנוח, שהיה ערירי ורצה לצוות את רכושו לטובת התובעת - ולו כהכרת תודה ועוד יש לזכור כי הנתבע הודה, שלא כל כך ביקר את המנוח, ולמעשה להוציא הזמנתו של המנוח לחתונתו לא ביקרו, גם בהלוויתו לא היה.
האם ניתן לראות בצוואת המנוח חזרה מהתחייבותו לתת מתנה?
אפשר לבטל התחייבות לתת מתנה ע"י צוואה.
אין מחלוקת שהמנוח לא יידע את הנתבע כי ערך צוואה המבטלת את התחייבותו.לו היה הנתבע משלים את רישום הדירה על שמו קודם מות המנוח. זכותו הקניינית הנובעת מן הרישום (והשלמת המתנה) הייתה עדיפה על ביטול ההתחייבות, שכן עם ביצוע הרישום (ובהעדר יידוע) לא הייתה יותר "התחייבות" אלא מתנה מוגמרת. ואולם, במקרה דנן, עד עצם היום הזה לא הושלמה המתנה, ומה שנותר בידי הנתבע היא התחייבות שהצוואה המאוחרת גוברת עליה, בכפוף לסייגים.
צוואה אף היא דרך להקנות מתנה מכאן שלכאורה בפני שתי התחייבויות למתנה, זו המוקדמת שבידי הנתבע וזו המאוחרת מכוח הצוואה. בשתי ההתחייבויות לא היה "יידוע" מאידך גיסא: כך התובעת לא יודעה ע"י הנתבע בגין ההתחייבות בה אחז הנתבע, וכך הנתבע לא יודע ע"י התובעת בגין הצוואה לטובתה.
האם ויתר המנוח על זכותו לחזור בו מן ההתחייבות לתת מתנה ע"י יפוי כוח?
סעיף 5 (ב) לחוק המתנה קובע: "כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו". הפסיקה קבעה כי ויתור נותן המתנה על זכות החזרה ממנה, שטרם השתכללה קניינית, צריך להיות בכתב, ויכול שיהיה ביפוי כוח - בלתי חוזר. בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני ביהמ"ש מראה שהמנוח לא ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו.
הנתבע טען בתצהיר שתמך בהגנתו כי הוא הסתמך על קבלת המתנה מאת המנוח, ואולם מן התשתית הראייתית עולה תמונה שונה. הנתבע רכש לפני שנתיים וחצי דירה למגוריו. בעת רכישת דירתו הוא לא הצהיר שהוא בעל זכויות בדירה נוספת (דירת המריבה), הוא לא זוכר אם שילם מס רכישה בגין העברת הזכויות נשוא התביעה ועיקר לכל, בחקירתו הנגדית וכאמור לעיל הנתבע היה מופתע לשמוע שהעברת הזכויות (ההתחייבות למתנה) ניתנה לו כמתנת נישואים. כך לא מגיב אדם שהסתמך על התחייבות המנוח ואין לקבל איפוא טענה זו, שבכל הכבוד נדמה שנטענה מן השפה ולחוץ.
לא הייתה מגבלה מכוח סעיף 5 (ב) לחוק המתנה על חזרתו של המנוח מהתחייבותו לתת מתנה.
רצונו האחרון של המנוח
אין ספק שהבעת רצונו האחרון של המנוח הוא בצוואתו והכלל המנחה בדיני ירושה – הוא השאיפה לכבד את רצון המת.
עיקרון זה, כפי שנאמר בפסיקה, "נגזר מחירותו של אדם לעשות בקניינו ככל שירצה ואת חיוניותו הוא שואב מהפסיקה, ומאז שנת התשנ"ב 1992 גם מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו". התעלמות מרצונו האחרון של המנוח, אותה ביטא בצוואתו, ומתן פרשנות (אותה מציע הנתבע) לפיה ההתחייבות שרירה וקיימת חרף הוראות הצוואה תרוקן הצוואה מתוכנה ותגרום לביטול רצונו האחרון של המנוח, אשר במסגרת צוואתו ביטל הלכה למעשה את ההתחייבות כלפי אחיינו.
איזון בין שתי הזכויות המתמודדות בפני לכאורה – זו שהנתבע קיבל מן המנוח במסגרת ההתחייבות לתת לו במתנה את דירת המריבה, וזו של התובעת – על פי הצוואה, גוברת זכותה של התובעת מכוח הצוואה ומבטלת את ההתחייבות שניתנה לנתבע, הן מכוח העובדה שניתנה בצוואה והן מכוח היותה מאוחרת יותר, בכפוף לכל האמור לעיל. המסקנה – צוואת המנוח אשר זיכתה את התובעת בדירה ביטלה את ההתחייבות בה אוחז הנתבע.
לסיכום,
בנסיבות העניין התביעה מתקבלת ויש לקבוע כי צוואתו של המנוח ביטלה את התחייבותו של המנוח ליתן את הדירה מתנה לנתבע ולפיכך העברת הזכויות אשר דווחה למס שבח תהא בטלה. כנובע מן האמור לעיל תבוטל גם הערת האזהרה שנרשמה על הזכויות בדירה. הנתבע ישא בהוצאות התביעה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.
