האם יש לבטל את הזכות לכתובה עקב התנהגות אלימה של האשה?

האשה שסירבה להתגרש מבעלה וביקשה שלום בית, פנתה לבית הדין הרבני האזורי באשקלון, ודרשה לקבל מזונותיה ולפסיקת כתובתה כתנאי לגירושין. מנגד הבעל טען כי אינו מעוניין בשלום בית, מאחר שמיד לאחר החתונה החלה האשה להתפרץ ולנקוט באלימות מילולית ופיזית כלפיו, וכי לא ניתן לקיים עמה שגרת חיים. ולנוכח התנהגותה יש לחייבה בגירושין ולקבוע כי אינה זכאית לכתובתה.

בשנת 2008 הצדדים נישאו, וכעבור שנה נולד בנם היחיד שכיום בן 6 שנים. לאחר הלידה חל משבר בין בני הזוג, וכאשר היחסים עלו על שרטון, הגישה האשה בשנת 2010, תביעה לשלום בית.

האשה הסכימה להתגרש אם תקבל את מלוא כתובתה

האשה טענה בפני בית הדין כי בעלה כבר למעלה מחצי שנה אינו מדבר איתה ואינו מתייחס אליה למרות פניות חוזרות מצידה לשלום בית. עוד ציינה כי הוא מסרב ליצור עמה כל קשר ואף נמנע מלקרוא לה בשמה הפרטי.

האשה ציינה כי נישואיה היו מתוך אהבה, אולם הבעל בחר להתעלם ממנה לאחר לידת בנה. היא הודתה שהיו מצידה התפרצויות קולניות כלפי בעלה, אולם היא חפצה באמת ובתמים לשנות את דרכה טענה. עוד הוסיפה כי היא עדיין מעוניינת בשלום בית, אך תסכים להתגרש אם תקבל את מלוא כתובתה בסך 555,555 שקלים.

הבעל טען כי לא ניתן לקיים שגרת חיים עם אשתו

הבעל שכבר עזב את הדירה המשותפת, אמר כי כאשר התחתנו הוא אהב את אשתו אהבת נפש, אולם הדברים השתנו עקב התנהגותה האלימה, הכוללת בין היתר הרמת ידיים, איומים וקללות. הבעל הוסיף כי עד תחילת ההיריון מערכת היחסים ביניהם היתה סבירה, אולם לאחר כשלושה חודשים מתחילת ההיריון היא החלה לקלל באופן מחריד אותו ואת משפחתו, לנקוט כלפיו באלימות ובמריבות בלתי פוסקות.

בית הדין הרבני הפנה את בני הזוג לטיפול משפחתי, ומדוח שמסרה המטפלת עלה כי הבעל אינו חפץ בשלום בית ואינו מוכן לחיות איתה, זאת על רקע התנהגותה והבושות שעשתה לו עם בני משפחתו למרות שהיא בקשה את סליחתו. בנוסף הופנתה האשה על ידי בית הדין לבדיקה פסיכיאטרית, בעקבות טענת הבעל כי רק אם תקבל האשה טיפול תרופתי אפשר יהיה להשיב את השלום לבית.

האשה אשר עמדה על סירובה להתגרש, הציבה תנאי לפנייתה לבדיקה פסיכיאטרית אצל מומחה מטעם בית הדין, ודרשה שבעקבות תוצאות הבדיקה יסכים הבעל לפנות להליך של שלום בית.

בית הדין קבע כי יש לנכות שליש מסך הכתובה עקב התנהגות האשה

לאחר דיונים רבים וממושכים וניסיונות גישור כושלים, הגיע בית הדין למסקנה כי מאחר שהצדדים פרודים ביוזמת הבעל מזה למעלה מארבע וחצי שנים, אין תקווה להשבת שלום בית. בית הדין קיבל את טענת הבעל כי לא ניתן לקיים שגרת חיים עם אשתו, עקב התפרצויותיה אשר באו לידי ביטוי גם במהלך הדיונים בבית המשפט, עם זאת קבע כי אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום כתובתה.

בסופו של דבר קבע כי במקרה זה, אשר קשה לעמוד על אמיתות הטענות, יש להגיע לפשרה במקום שבועה, לפיכך פסק כי גובה סכום הכתובה יעמוד על שני שליש מהסכום הכתוב בכתובה ללא הצמדה, וחייב את הבעל לשלם סך של 370,000 שקלים,

תיק ‏823886/6‏