בעקבות הגירושין עתרה אשה לבית הדין הרבני האזורי בנתניה, ותבעה מבעלה את סכום כתובתה בסך של כחצי מיליון שקלים. הבעל טען כי האשה אינה זכאית לסכום הכתובה, מאחר והיא סילקה אותו מביתו, ויזמה את הגירושין. בית הדין נדרש להכריע האם נסיבות פירוק היחסים מצדיקות שלילת כתובה.
הצדדים נישאו בשנת 1994, ולאחר כשלוש שנים נולד בנם המשותף. טרם הנישואין ידעה האשה אודות מצבו הרפואי של הבעל הלוקה בסכיזופרניה, אך היא טענה כי לא ידעה את חומרת מחלתו. בחודש יוני 2007, עזב הבעל את הבית, אולם לא נקט לטענתה כל הליך משפטי לתבוע גירושין או שלום בית, על כן תבעה האשה מזונות קטין ורכוש מחוץ לכותלי בית הדין הרבני בבית משפט לענייני משפחה.
הבעל החל לנהל מערכת יחסים עם אשה אחרת
בשנת 2010 לאחר שהפסיקה לדבריה לקוות שהבעל יחזור, ואף התברר לה שיש לו אשה אחרת, תבעה גירושין ואת כתובתה. האשה ציינה כי קודם שעזב את הבית הוא עזב את חדר השינה ועבר לסלון, לכן במשך שנים לא התקיימו ביניהם יחסי אישות.
הבעל טען מנגד כי עזב את הבית בהוראת אשתו ועבר להתגורר בבית הוריו, מאחר שהיא דרשה ממנו שייצא לעבוד, למרות שהיתה מודעת לנכותו, המגבילה את יכולת ההשתכרות שלו, ואת העסקתו בעבודה קבועה. הבעל הודה כי הוא לא מעוניין לחזור לאשתו, והוא מנהל במהלך השנה וחצי האחרונות מערכת יחסים זוגית עם אשה אחרת, שמבינה את המצב שלו, וטען כי בינו ובין אשתו נוצר במהלך חיי הנישואין ניכור ולא היתה אהבה.
עורך דינו של הבעל טען כי האשה סילקה אותו וגרמה בהתנהגותה לפירוק הבית, על כן היא אינה זכאית לכתובתה או לכל פיצוי אחר בבית דין הרבני, מאחר שהוא הציע לה לפנות לטיפול זוגי, אולם היא סירבה לכך, ואף ציין כי היא מתגוררת בדירה שניתנה לו בירושה מהוריו, ולא חסר כסף בבית.
האשה לא סילקה את בעלה מהבית אלא עודדה אותו למצוא תעסוקה
לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית הדין למסקנה כי האשה אמרה לבעל ללכת לחפש עבודה, במטרה להוציא אותו מהמערבולת הנפשית בה הוא היה מצוי, זאת לאחר שסירב ללכת לטיפול, ואף הציעה לו להתנדב מספר שעות ביום, רק כדי שתהיה לו מעט תעסוקה וחברה.
עוד השתכנע כי האשה לא אמרה לו לעזוב את הבית, אולם הבעל פירש זאת שאם לא ימצא עבודה אז הוא לא חוזר הביתה. ואף התרשם כי כאשר חזר ללילה אחד, האשה קיבלה אותו, אלא שהוא בחר שוב לעזוב את הבית. על כן הטענה כי האשה היא זו שגרמה לבעל לעזוב את הבית נדחתה.
בית הדין קבע כי הבעל עזב את חדר השינה ובהמשך עזב את בית הצדדים, האשה שאמרה לבעלה לצאת לעבוד, מעולם לא גירשה אותו, וגם כיום היא מוכנה שיחזור לבית אם יעזוב את האשה איתה הוא חי, אולם הבעל מסרב לעזוב את האשה האחרת ולשוב הביתה, ואף אין קשר בין מחלתו לבין עזיבת הבית. על כן דינו של הבעל הוא כדין מורד והוא חייב בתשלום כתובה ותוספת כתובה.
בהתחשב בנסיבות המיוחדות בתיק, ובעובדה כי מדובר בבעל חולה אשר לא מסוגל לדאוג לפרנסתו ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי, החליט בית הדין להעמיד את גובה הכתובה או על סך 360,000 שקלים, או שליש משווי הדירה הרשומה על שם הבעל.
תיק 765001/4
