ארבע וחצי שנים, לאחר שחתמו בני הזוג על הסכם גירושין, הגישה האשה תביעה בבקשה לבטל את ההסכם, בטענה כי חתמה עליו מתוך לחץ ואיומים וללא כל ייעוץ מקצועי.
האשה סמכה על הבעל לכן נעזרה בייעוץ מקצועי
בתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי חיפה, טענה התובעת כי בעת עריכת ההסכם היא לא הייתה מיוצגת וסמכה בעיניים עצומות על בעלה לשעבר, בעוד שהוא היה מיוצג על ידי עורכת דין.
לדבריה, הוא פעל שלא בתום לב, ואף במרמה כאשר החתים אותה על הסכם המנשל אותה מזכויותיה וכלל את חובותיו.
התובעת טענה כי הצדדים פעלו על פי הסכם גירושין ולאחר מכירת הדירה פנו לקבל חוות דעת של אקטואר, אך בהסכם לא נכתב מתי צריך הבעל להעביר את הכספים המגיעים לאשה והם עדיין לא הועברו אליה.
התובעת סיפרה כי היא אינה יודעת מהו החומר שהועבר לאקטואר, היא עצמה לא העבירה מסמכים, והוא הסתמך רק על המסמכים שהועברו אליו מאת בעלה לשעבר.
האשה גלתה את החובות רק לאחר מכירת הדירה המשותפת
האב התחייב מראש לשלם 5,000 שקלים למזונות שלושת הילדים, כיום לצדדים שני קטינים, להם משולמים 3,300 שקלים. עורכת דינה של התובעת טענה כי כאשר פתחה את ההסכם היא ראתה שהוא לא הגיוני, שהמזונות לא מוצמדים והוא כתוב במעורפל. ורק לאחר שבני הזוג מכרו את הדירה המשותפת, התברר לאשה כי קיימים חובות לבנק של בעלה.
עוד טענה עורכת הדין, כי בעת חתימה על ההסכם, האשה לא ידעה מה זה הוצאות נלוות או מדור. וכי לבעל יש דירה שכורה מירושה, משכורת נאה והכנסות ממשרד הביטחון, וכחצי שנה לאחר שנחתם ההסכם, הוא נסע בג'יפ חדש, אך דבר מכל אלה לא נכנס לחשבון בקביעת המזונות.
הסכם הגירושין נחתם לאחר שהצדדים הגיעו להבנה
עורכת דינו של הנתבע טענה, כי היא ערכה את ההסכם לפני ארבע וחצי שנים, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לדירה, לחובות ולדו"ח אקטואר, וכן סיכמו ביניהם על מזונות בסך 5,000 שקלים לשלושת הילדים, כולל מדור. לדבריה, היא המליצה לאשה לקבל מטעמה ייעוץ מקצועי, והיא ענתה שהיא קיבלה ייעוץ.
דו"ח האקטואר הותיר לבעל שתי אפשרויות, בראשונה נאמר כי הבעל יעביר 122,000 שקלים לאשה, ובשנייה, קיימת חלוקה שונה, בה האשה מעבירה בתחילה לבעל סכום מסוים. על הדו"ח לא הוגשה השגה עד מועד התביעה הנוכחית, בה תובעת האשה את האפשרות הראשונה והבעל מבקש את האופציה השנייה.
בית הדין דחה את התביעה מאחר ולא הוכח שההסכם נחתם תחת לחץ ואיומים
בית הדין ביקש לברר מדוע התובעת השתהתה עם התביעה במשך תקופה כל כך ארוכה, והיא ענתה בתגובה כי לא ידעה כי קיימת האפשרות לבטל את ההסכם. לאחר שמיעת טענות הצדדים החליט בית הדין הרבני לדחות את התביעה, מכמה סיבות עיקריות:
הראשונה היא הודאתה של התובעת כי ראתה את ההסכם, טרם הבאתו לאישור בית הדין. וכן התובע טען כי היא השיבה אותו לבית הדין עם תיקונים מטעמה.
השנייה, היא טענת התובעת כי סמכה על התובע ולכן לא נעזרה בייעוץ, שנראית תמוהה, מאחר והיא חתמה על מסמך כל כך משמעותי וסמכה על האדם שהיא עמדה להתגרש ממנו.
השלישית, היא טענת הקיפוח האשה בהסכם, ולאחר עיון מדוקדק בהסכם הגירושין התרשם בית הדין כי הוא מעלה תנאים סבירים ומקובלים.
הטענה הרביעית היא העובדה שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי חתמה על ההסכם מחמת לחץ או איומים.