מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הדתיים יושב לא אחת בבסיסו של הליכים משפטיים בענייני נישואין וגירושין במדינת ישראל. מדובר בשתי ערכאות משפטיות מקבילות אשר יש להן סמכויות חופפות לסוגיות הנוגעות בגירושי בני זוג. היות והערכאות מכבדות זו את זו, לאחר שהוגשה תביעה לאחת מהן, תינטל הסמכות מהערכאה המקבילה לדון בסוגיה זו.
לעיתים, בני הזוג מגישים לבית הדין הרבני תביעת שלום בית ולחילופין גירושין. מדובר בתביעה אשר מטרתה לנסות ולהשכין שלום בין הצדדים, ובמידה וניסיון זה לא יצלח, עסקינן בתביעת גירושין. עם זאת, ידוע כי צדדים להליכי גירושין משתמשים ב"שלום בית" גם בתור צעד אסטרטגי בהליך אשר מטרתו לקדם עניינים אישיים ולא לזכות בשיקום חיי הנישואין. האם אישה יכולה להגיש תביעות הנוגעות לרכוש, משמורת ומזונות לבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהוגשה תביעת גירושין ולחילופין שלום בית, על ידי הבעל, לבית הדין הרבני?
מדובר באישה אשר הגישה באפריל 2010 תביעה למזונות אישה, משמורת וחלוקת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה. הבעל טען כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בתביעתה. לדבריו, הוא הגיש כבר שלוש שנים קודם לכן, במאי 2007, תביעה "לגירושין ולחילופין לשלום בית, על כל הכרוך בה" לבית הדין הרבני.
האם בית הדין הרבני קנה סמכות לדון בתביעה?
האישה טענה כי העובדה שתביעתו של הבעל נוסחה כפי שנוסחה (גירושין או לחילופין לשלום בית) מעידה על כך שתביעת הגירושין איננה כנה. לטענתה, כוונתו העיקרית של הבעל הייתה שלום בית ולא גירושין וראיה לכך ניתן למצוא בניסיונות הרבים של בני הזוג להשכין שלום בביתם לאחר הגשת תביעת הבעל. דהיינו, האישה טענה כי הבעל התמקד בשלום הבית ולא באופציה של גירושין.
קראו עוד בתחום:
- האם הסכם גירושין נחתם מתוך לחץ ועוגמת נפש?
- האם הטעיה בהסכם שלום בית - בעל לא היה מיוצג על ידי עו"ד
- צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד בעל המבקש לחזור לדירת מגורים
- עדות כבושה של האישה - זיכוי נאשם מעבירות אלימות במשפחה
הבעל לא הכחיש כי שלום הבית תפס מקום מרכזי בדיונים בבית הדין הרבני. עם זאת, לדבריו, אין בכך כדי לפגוע בכנות תביעת הגירושין. הבעל טען כי שלום הבית צורף לתביעת הגירושין כצעד חלופי והוא הפנה את בית המשפט לע"א 12/62 מאירוביץ נ' מאירוביץ, פ"ד טז 2514 בו נקבע כי ניתן לבצע כריכה כנה גם בתביעה חלופית לגירושין.
בפרשת מאירוביץ נקבע כי העובדה שגירושין נתבעו כסעד חלופי, במידה והאישה לא תסכים לשלום בית, איננה שוללת את כנות תביעת הגירושין. הלכה זו נובעת מהתנהלותם של בתי הדין הרבניים אשר מעדיפים לנסות ולגשר בין בעלי הדין, בטרם הם פוסקים בגירושין בחיוב או בכפיה.
יש לציין כי קיים בפסיקה מחלוקת בנוגע לעניין זה. בעוד שבפסק דין מאירוביץ הוכרה האפשרות לכרוך באופן כנה גם בתביעה חלופית לגירושין, ישנה גם פסיקה הקובעת ההפך - בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171. פסיקה מאוחרת זו קובעת כי מעבר למלים הפורמאליות המופיעות בכתב התביעה, ההחלטה הסופית תלויה בכנות הכריכה בנסיבות המקרה. למעשה, השאלה, לפי פסק דין זה, היא האם כריכת סוגיות הנוגעות לגירושין לתביעת הגירושין נעשתה בתום לב ובכנות.
האם התביעה הייתה כנה?
דהיינו, בית המשפט צריך להכריע האם תביעת הגירושין הוגשה על מנת לחסום סמכות מבית המשפט לענייני משפחה, או שמא מדובר ברצון כנה לשלום בית מתוך מודעות לקריסתו העתידית ולאפשרות של גירושין. במילים אחרות, בית המשפט צריך לבדוק את צעדיו של התובע בקפדנות ולבחון את כנות כוונותיו.
המועד העיקרי לבדיקת כנות הכוונות נעשה על פי כוונותיו של התובע בעת הגשת התביעה וזאת מתוך ההלכה הידועה כי סמכות השיפוט מתגבשת עם הגשת התביעה. במקרה דנן, עיון במסמכים הראה כי הבעל גמר אומר להתגרש מאשתו כבר עם הגשת התביעה הראשונה לבית הדין הרבני. כל הניסיונות להציל את חיי הנישואין, לרבות קבלת ייעוץ מגורמים שונים ורבנים, העלו חרס. זאת ועוד, בתי הדין הרבניים, בשתי הערכאות, קבעו כי אין סיכוי לבני הזוג זולת גירושיהם. לאמור, לא הוכח שתביעת הגירושין לא הייתה מבוססת ועל כן ניתן לקבוע כי כריכתה הייתה כנה.
דברים דומים התקבלו בנוגע לחלוקת הרכוש ותביעת המזונות. הבעל העלה טענות שונות בנוגע לזכותה של האישה למזונות אישה, וטענות לא מעטות בנוגע לרכוש הצדדים. כוונתו של הבעל להעלות את הסוגיות הנ"ל בפני בית הדין הרבני הייתה אפוא אמיתית וכנה.
