האם ניתן למנוע מבעל או אישה לבצע מהלכים פיננסים בחשבונות בנק משותפים בעת גירושין כאשר מתנהלים ביניהם הליכים בערכות המשפטיות? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת בקשה אשר הוגשה על ידי האישה למתן צו מניעה זמני לגבי ההתנהלות בחשבונות הבנק המשותפים.
הצדדים במקרה דנן היו נשואים כ-26 שנה ובמהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים. בנובמבר 2009, הגבר (המשיב) עזב את הבית ובסמוך לכך הוגשה על ידו תביעת גירושין לבית הדין הרבני. האישה הגישה בעקבות כך תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני ותביעות נוספות העוסקות במזונות, זכויות בירושה ועוד.
חצי שנה לאחר מכן, האישה הגישה תביעה רכושית ובמסגרתה עתרה האחרונה לצו מניעה בנוגע לחשבונות הבנק המשותפים. בית המשפט המציא עבור המבקשת צו מניעה במאי 2010 וקבע דיון דחוף לדיון בבקשה. הדיון התקיים במעמד הצדדים כחודשיים לאחר מכן.
במסגרת בקשתה, האישה טענה כי הצדדים השתמשו בחשבון הבנק לצורך המחיה המשותפת וכן היא מורשית חתימה בחשבון. המבקשת הוסיפה כי סמוך למועד הגשת התביעות, הגבר משך סכום של כמיליון דולרים מהחשבון והותיר את יתרת החשבון על 10,000 דולרים בלבד. המשיב טען כי הכספים בחשבון זה הינם במקור מירושת אימו ואינם חלק מן הרכוש המשותף. לטענתו, זכות החתימה של אשתו בחשבון לא הקנתה לה זכויות בכספי ירושת אימו.
השיקולים להמצאת צו מניעה בהליך גירושין
בית המשפט לענייני משפחה, בבואו לבחון בקשה למתן צו מניעה, עומד על מספר שיקולים – תום לב, ראיות מהימנות לקיום לכאורי של עילת התביעה, שיהוי, חשש הכבדה ומאזן הנוחות. במקרה דנן, בית המשפט מצא לנכון להאריך את צו המניעה שניתן בנוגע לחשבונות הבנק המשותפים.
תום לב
על פי ההלכה הפסוקה, במקום בו בית המשפט מוצא כי מבקש סעד זמני התנהג תוך העדר תום לב, הוא רשאי לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני (אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד). במקרה דנן, הוכח כי הגבר העניק לבית המשפט גרסה סותרת כאשר הציג את החשבון כפרטי שלו מחד, וכרכוש משותף מאידך. כמו כן, פעולותיו של המשיב למשיכת כספים בשווי של כמיליון דולרים מהחשבון, לא התיישבה עם עיקרון תום הלב.
ראיות מהמינות
לטובתה של המבקשת בבית המשפט עמדה העובדה כי – גם על פי המשיב – היא הייתה בעלת זכויות חתימה בחשבון. השופטת אף הוסיפה כי לאחר שמיעת גרסתו של הגבר היא הייתה סבורה שמבחינה משפטית היה מדובר גם בזכויות בעלות בחשבון. במצב דברים זה, נקבע כי האישה עמדה בנטל ההוכחה הדרוש להבאת ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה בהתייחס לחשבונות הבנק.
שיהוי
המשיב טען כי אין לקבל את בקשתה של המבקשת בשל השיהוי הרב בין ההברחות הנטענות לבין מועד הגשת הבקשה. לדבריו, פער חצי השנה מעיד על כך כי לא הייתה כל משמעות להמצאת צו המניעה על חשבון הבנק. בית המשפט דחה טענות אלו תוך שהוא קובע כי לא היה בשיהוי זה כדי להביא לדחיית בקשתה של המבקשת.
קראו עוד בתחום:
- זכויות גרושה בכספי פנסיה - תביעה נגד משרד הביטחון
- צו מניעה ו/או אמצעים לשמירת עזבון
- בקשת אישה לאסור כל פעולה בדירה ובחשבונות של בעלה המנוח
- איסור דיספוזיציה בנכס אשר עבר בירושה במסגרת צוואת יורש אחר יורש
המשיב הודה כי הוא עשה שימוש בכספים אשר הוציא מחשבון הבנק וכן כי הוצאת הכספים נעשתה ללא הסכמתה של האישה. "אני סבורה כי גם אם היה שיהוי אין מקום – ורק בשל השיהוי – למנוע מהמבקשת יומה באמצעות מתן צו מניעה המתייחס לחשבונות הבנק", כתבה השופטת בהחלטתה.
הכבדה
המשיב לא השכיל להוכיח בבית המשפט כי המבקשת פעלה בדרך כלשהי לסיכול זכויותיו בחשבון הבנק. כמו כן, המשיב לא פנה לבנק על מנת להגביל את חתימתה של אשתו בחשבון ולא ביקש צו כנגדה בבית המשפט. למעשה, המשיב פעל בעצם על דעת עצמו והיה בכך חשש שניסה להכביד את ידיה של המבקשת.
מאזן הנוחות
השופטת התייחסה לשיקולי תום הלב והחשש להכבדה וקבעה כי היה מקום להותיר את הצו על כנו."שמירת המצב הקיים יושבת בבסיסו של מתן סעד זמני", נכתב בפסק הדין, "לאמור, במקרה בו המשיב פעל במכוון על מנת לשנות את המצב הקיים, תוך שהוא מושך באופן חד צדדי כספים ניכרים מחשבון הבנק המשותף, מדובר בפגיעה משמעותית במאזן הנוחות בין הצדדים".
לסיכום,
בית המשפט קבע כי יש להאריך את צו המניעה לביצוע פעולות חד צדדיות בחשבון הבנק המשותף עד לתום ההליכים בעניין התביעה הרכושית. פעולותיו של המשיב היו נגועות בחוסר תום לב והיו עלולות להכביד על מאזן הנוחות ויכולתה של האישה להתמודד עימו בהליכים המשפטיים. כמו כן, לא היה די בשיהוי הרב שבין הגשת הבקשה לבין הברחת הנכסים הנטענת.
