823575-7
האם בגידה יכולה להיות עילה לחיוב בעל בתשלום כתובה לאשתו? האם ניתן להוסיף לכתובה גם "פיצויי גירושין"? סוגיות אלה עמדו במרכזו של פסק הדין הבא שניתן בבית הדין הרבני.
בני הזוג במקרה דנן התחתנו בשנת 1974 והיו נשואים למשך למעלה מ-38 שנים. במרוצת התקופה, נולדו להם ארבעה ילדים. לאחרונה, הבעל הגיש כנגד אשתו תביעת גירושין, ואילו האחרונה ביקשה שלום בית. בית הדין הרבני דחה את תביעת הגירושין של הבעל. בפסק נקבע כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהבעל "זרק" את אשת נעוריו והפקיר אותה בעת הגיעה לגיל מתקדם בבחינת "הכושי עשה את שלו".
קראו עוד בתחום:
- פיצויים לאישה בדואית אשר גורשה בעל כורחה
- התעללות בתוך המשפחה ופיצויים
- מזונות אישה קתולית וטענות הבעל בדבר בגידה
- 42,000 שקלים פיצויים לאישה מוסלמית לאחר גירושין חד צדדיים
- כתובה תשולם לאחר גירושין שנגמרו בבגידה
במקום לתמוך באשתו, הבעל בגד באחרונה במשך 20 שנה וכיום הוא חי עם אישה נוכריה כאשר נישואיו לאשתו נותרו - לפי דבריו - "פורמאליים בלבד". יודגש כי הצדדים לא שבו לשלום בית. לאחר דחיית תביעת הגירושין, התקיים ביוני 2012 דיון בין הצדדים ובמהלכו האישה אמרה כי היא איננה יכולה עוד לשוב ולחיות עם בעלה לאור ההשמצות וההעלבות הרבות שהוטחו בה. אי לכך, בית הדין הרבני הוציא פסק דין ובו נקבע כי על בני הזוג להתגרש. בספטמבר 2012, הוסדר הגט. לאחר הסדרת הגט, האישה עתרה לבית הדין הרבני וביקשה שיפסקו לה:
- הכתובה.
- פיצויים בגין הרס הבית.
- פיצויים בגין עוגמת נפש.
האישה הפנתה את בית הדין הרבני לדברים אשר נכתבו על ידו בעת סידור הגט. בפסק הדין לגירושין נכתב כי האשמה בפירוק הנישואין רבצה באופן מוחלט לפתחו של הבעל אשר דינו כדין "רועה זונות" על כל המשתמע מכך. אי לכך, נקבע כי היה מקום לחייב את הבעל "בפיצוי הולם" עבור התובעת.
פיצויי גירושין, מהם?
במהלך הדיונים התברר כי הבעל לא בגד באשתו עם אישה אחת בלבד אלא עם מספר נשים במרוצת השנים. הבעל אמר כי "היו לו הזדמנויות רבות ללכת" אך חרף כך הוא "שמר על המשפחה". בעקבות הבגידה ארוכת השנים, בית הדין הרבני קבע כי יש לפסוק לאישה את מלוא כתובתה בצירוף תוספת פיצוי.
במסגרת תביעת הפיצוי, האישה הציגה בפני בית הדין הרבני מכתב מבעלה בו הוא כתב לה שהוא "איננו מתכוון לקפח אותה כספית והוא רוצה לדאוג לה". כמו כן, הבעל הודה במהלך הדיונים כי אשתו הייתה "אישה מסורה שהעניקה את כל כולה לו ולילדים". מבחינת ההלכה היהודית, קיימים שלושה סוגים של פיצויי גירושין: פיצויים הקשורים לביצוע הגירושין, פיצויים הקשורים לתחום הממוני רכושי, ופיצויים הקשורים בירידת ערך שער המטבע הרשום בכתובה. במקרה דנן, בית הדין הרבני קבע כי הבעל ישלם לאישה סך של כתובה ותוספת בשיעור של 334,000 שקלים. בית הדין הרבני קבע כאמור מחמת הטעמים הבאים:
- הבעל היה זה אשר גרם לפירוקו של התא המשפחתי.
- האישה הייתה מעוניינת בשלום בית, אך בשלב מאוחר יותר הסכימה לגט משום שלא הייתה יכולה לעמוד עוד בהשמצותיו של הבעל ובהתנהגותו.
- הבעל, במעשיו, "הרס בית לאחר כמעט 40 שנה".
- במשך כ-20 שנים הבעל ניהל רומנים ויחסים עם נשים זרות מחוץ לנישואין.
- הכנסות הבעל היו גבוהות באופן משמעותי ופי כמה מהכנסותיה של האישה. כך גם ההכנסות מהפנסיה.
- הבעל הודה כי אשתו הייתה "אשת חיל צנועה אשר העניקה את כל כולה לו ולילדים".
- הבעל העיד לגבי בגידות רבות עם מספר נשים וכיום הוא גר עם אישה נוכריה.
- הבעל הודה כי הוא הכאיב לאשתו והוא מבין את כאבה. הוא אף ציין כי הוא זה אשר גרם לכך שהאישה "התדרדרה למשבר קשה בדרך צינית".
- במכתבים אשר הבעל כתב לבנו, הוא אמר לאחרון שחלקה של האם ברכוש שנצבר הינו לכל הפחות מחצית וכל מה שהמשפחה השיגה במרוצת השנים היה תולדה של מאמץ משותף.
- מרבית הרכוש של בני הזוג שייך ורשום על שניהם באופן שווה.
- לאור הכנסתו הגבוהה של הבעל, ולאור רמת החיים הגבוהה בה הוא חי עם בת זוגו החדשה, הרי שהיה מקום לחייב אותו בפיצוי אשת נעוריו.
