בתקופה האחרונה מדווחות יותר ויותר נשים על מקרים של אלימות במשפחה. נשים רבות סובלות מאלימות פיסית ומילולית במשפחה, בעיקר מצד בעליהם ובני זוגם. לעיתים, אלימות זו באה גם מצדם של אחים, קרובי משפחה ואף ילדים.
במידה ואישה אשר הייתה קורבן לאלימות במשפחה מגישה תלונה במשטרה, ייתכן והיא תיאלץ להעיד כנגד הצד האלים בבית המשפט. במקרים אלו, ישנה חשיבות של ממש לעדותה של האישה, ולהתאמה בין הדברים אשר נאמרים בעדות, לבין הדברים אשר צוינו על ידי האישה בתלונה במשטרה ו\או בכתב האישום.
כאשר האישה משנה את גרסתה במהלך עדותה בבית המשפט, ומצהירה דברים שונים מבחינה עקרונית מטענותיה הראשוניות, ייתכן ובית המשפט יראה בעדות כעדות כבושה. עדות כבושה הינה עדות או גרסה אשר העד כבש בליבו וגילה בשלב מאוחר יותר. הלכה פסוקה היא כי המשקל אשר ניתן לעדות כבושה בבית המשפט הינו מועט ביותר, וזאת משום שקיים חשש של ממש בנוגע למהימנותה ואמינותה.
האם היו דברים מעולם?
דוגמא לכך ניתן לראות בע"פ 001460/04 מדינת ישראל נ' צבאות שלום. מדובר בהכרעת דין בה זיכתה השופטת ליבנה צבר נאשם אשר הוגש כנגדו כתב אישום בגין ביצוע שלוש עבירות אלימות כלפי אשתו. האישה פירטה בתלונתה במשטרה עבירות אלימות רבות אשר בוצעו כלפיה, לכאורה, על ידי הנאשם.
תלונתה של האישה במשטרה נרשמה באפריל 2004, ביום בו לא נעברה כל עבירה מצידו של הנאשם, וחודשיים לאחר "אירוע האלימות" האחרון. הסנגור המלומד הקשה על המתלוננת בחקירתה הנגדית, ותהה מדוע פנתה היא למשטרה רק חודשיים לאחר האירוע האחרון, וללא כל הסבר מניח את הדעת.
קראו עוד בתחום:
- האם ילד הוחזר למשמורת אביו למרות אלימות במשפחה?
- אלימות במשפחה - פיצויים בגין תקיפה של האישה על ידי הבעל
- אלימות מצד הבעל וסוגיית מזונות אישה נוצרית קתולית
- אלימות מילולית במשפחה
האישה טענה כי היא נשברה ומה ששבר אותה באותו היום היה איום מצידו של הנאשם אשר נגע לילדים המשותפים. באותו היום המתלוננת עזבה את הבית עם ילדיה ונסעה להוריה, וזאת לאחר שהנאשם, לטענתה, גירש אותה מהבית. המתלוננת הוסיפה כי הנאשם התקשר אליה במשך כל אותו היום ואמר לה ללכת להוריה ולהחזיר את הילדים לביתם. דברים אלו נשמעו, עם זאת, לראשונה בחקירתה של המתלוננת בבית המשפט. כמו כן, לא היה להם כל זכר בחקירת המשטרה, וכפועל יוצא מכך, בכתב האישום.
מטרת התלונה – להכין הקרקע לגירושין
בית המשפט תהה, ביחד עם הסנגור, מדוע לא הופיעו טענות אלו בכתב האישום. המסקנה אשר עלתה מכך הייתה אחת – תלונתה של המתלוננת דכאן הינה עדות כבושה, עדות בעלת משקל נמוך ביותר. כאשר נשאלה המתלוננת על כך, השיבה כי כבשה היא את תלונתה משום שלא רצתה לערב משטרה ואחז בה פחד מפני תגובתו של הנאשם.
בית המשפט דחה גרסה זו. בפסק הדין צוין כי המתלוננת בחרה להגיש תלונה דווקא ביום שבו לכאורה לא ארעה כל עבירה על ידי הנאשם. ההסבר לכבישת התלונה, וההתנהגות של המתלוננת – לא היו יכולים לדור בכפיפה אחת. דברים אלו קיבלו נופך נוסף כאשר המתלוננת הגישה תביעות שונות בבית המשפט לענייני משפחה, יומיים לאחר הגשת התלונה במשטרה.
"הסמיכות בין הגשת התלונה, שהיא כאמור תלונה כבושה, לבין נקיטת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, העלתה את החשש שמא התלונה היא עורבא פרח, שכל מטרתה אחת היא – להכין את הרקע להגשת התביעה והבקשות בבית המשפט לענייני משפחה, ולחזק את הנטען בהן כנגד הנאשם", נכתב בפסק הדין. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו, וזאת משום שנולד בליבו של בית המשפט ספק סביר בדבר התרחשות האירועים כפי שהוצגו על ידי המתלוננת.
