בישראל, הסמכות הייחודית לגון בענייני גירושין ונישואין נתונה לבתי הדין הדתיים. 75% מאוכלוסיית ישראל מורכבת מאזרחים המשתייכים לדת היהודית אך לא כל האזרחים הללו הינם שומרי שבת ומסורת. עם זאת, החוק קובע כי גם אזרחים חילוניים למהדרין מתגרשים ומתחתנים בישראל על פי ההלכה היהודית. אחד המושגים השנויים ביותר במחלוקת בעניין זה הוא העגינות.
העגינות, אשר מקורה במשפט העברי, הינו מצב בו אישה נשואה איננה יודעת היכן בעלה והאם הוא חי או מת. דהיינו, האישה נשואה וטרם ניתן לה גט מחד, אך אין היא יודעת מה עולה בגורלו של בעלה והאם אי פעם תראה אותו שוב, מאידך.
למעשה, מדובר באישה העגונה בגט הנישואין אשר אינה יכולה להתגרש מבעלה הנעדר. במרוצת השנים התפתח המונח וכיום נכנסו בגדרו גם מקרים בהם אחד מבני הזוג מצוי במצב בריאותי אשר איננו מאפשר התרת הנישואין – לדוגמא, תרדמת, מחלת נפש וכדומה. נשים עגונות נחשבות כיום גם לנשים מסורבות גט או נשים שומרות יבם אשר אינן יכולות מסיבה כלשהיא לעבור חליצה.
קראו עוד בתחום:
- כחצי מיליון שקלים פיצויי לבעל מסורב גט
- פיצויים לגבר מסורב גט
- סרבן גט ישלם פיצויים על סך 377 אלף שקלים
- מסורבת גט - סיפור אישי
על פי נתונים אשר פרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים בשנת 2007, מספר הנשים העגונות בישראל עמד על כ-70. מרבית המקרים עסקו בנשים שבעליהם עזבו את הארץ לחו"ל מבלי לשוב וחלק מהעגונות נמצאות במצב בו הבעלים נעלמו בשטחי מדינת ישראל.
כמו כן, דווח גם על מקרה בו אישה נמצאת תחת עגינות וזאת משום שבעלה איבד הכרתו בתאונה ואין היא יכולה להתגרש ממנו. בשנים הבאות חל שיפור משמעותי בטיפול בנושא העגינות בישראל ועל פי נתונים עדכניים משנת 2009, יש בישראל 20 עגונות בלבד.
איתור הבעל על ידי בית הדין הרבני
בתי הדין הרבניים אמנם אינם מתירים נישואיהם של נשים עגונות, אך הם בדרך כלל עומדים לצידן של נשים אלו ומנסים לסייע להם. המערכת מפעילה מגוון אמצעים לשם כך.
לדוגמא, הפעלת חוקרים פרטיים בתשלום, איסוף מידע ציבורי על מיקומו האפשרי של הבעל המעגן, שכנוע סרבני גט באמצעים שונים (כספיים ואחרים), שליחת שליחים של בית הדין הרבני למדינה בה נמצא הבעל המעגן ועוד. כמו כן, בסמכותו של בית הדין הרבני להורות על מאסר של סרבני גט ובשנת 2009 לבדה ניתנו 6 צווי מאסר כאלו.
סנקציות נוספות כנגד סרבני גט
מזונות עונשיים – בית הדין הרבני רשאי להטיל על סרבני גט מזונות עונשיים בשיעור ניכר אשר מטילים על הבעל המעגן מעמסה כלכלית קשה מנשוא. על פי ההלכה היהודית, גבר חייב לזון את אשתו כל אימת שנישואיהם לא הותרו בגט כדת וכדין.
אי לכך, בית הדין הרבני יכול להטיל מזונות גבוהים עד למתן הגט. אי תשלום המזונות עלול לגרור פתיחת תיקים בהוצאה לפועל כנגד החייב. ההוצאה לפועל יכולה לפעול להטלת סנקציות נוספות על החייב כגון שלילת רישיון נהיגה, עיקולים, מאסר ועוד.
סקנציות אזרחיות – החוק העניק שורה של סמכויות לבתי הדין הרבניים בנוגע לסרבני גט. בתי הדין הרבניים רשאים להורות על הגבלת חשבון הבנק של הבעל המעגן, שלילת רישיון הנהיגה שלו, מאסר לתקופה של עד עשר שנים, מניעת זכויות מעציר או אסיר, חבישה בצינוק, איסור על החזקת דרכון, מניעה מלהיבחר למשרה ועוד.
סנקציות הלכתיות – לעיתים ניתן להביא גם להטלת חרם הלכתי על הבעל המעגן. במסגרת חרם זה, הנקרא "הרחקות דרבנו תם", ניתן למנוע מילת בניו של הבעל המעגן, מניעת קבירתו בקבר בישראל, מניעת צירופו למניין, מניעת עלייתו לתורה ועוד.
תביעה נזיקית – כנגד סרבני גט, יכולות נשים עגונות להגיש תביעה נזיקית. הלכה פסוקה היא כי סרבנות גט הינה עוולת רשלנות מכוח פקודת הנזיקין. במקרים אלו, ייתכן והאישה העגונה תזכה בפיצויים כספיים בשיעור ניכר בגין סרבנותו של בעלה לתת לה גטה.
מדובר פעמים רבות בסכומים גבוהים במיוחד. לדוגמא, בחור ישיבה אשר עיגן את אשתו נאלץ לשלם לה 700,000 שקלים פיצויים, ועיגון של אישה אחרת במשך עשר שנים גרר פסיקת פיצויים בסך 377,000 שקלים.
