בע"מ 164/11
בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי, קבע כי אדם אשר מעוניין להגיש תביעה כנגד אחיו של בן זוגו לשעבר, איננו יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע כי מדובר בתביעה אשר צריכה להיות מוגשת לערכאה האזרחית הרגילה. בתי המשפט לענייני משפחה הינן ערכאות משפטיות ייחודיות אשר נהנות מסמכות לדון בתביעות בין בני משפחה. הקמתן הייתה למעשה מהלך אשר במסגרתו הכיר המחוקק במורכבותם של תיקים בין בני משפחה (אשר אינם "תיקים אזרחיים רגילים" גם כאשר הם עוסקים בסוגיות כספיות ונזיקיות).
קראו עוד בתחום:
- מנהל עיזבון כנגד צד שלישי - האם בבית המשפט לענייני משפחה?
- האם בית הדין הרבני הינו בר סמכות לדון בתביעות מזונות וגירושין של אזרחים זרים?
- האם בסמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעת ילד של בן זוג קודם?
- האם בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעות רכוש לאחר גירושין?
בדומה להליכים פליליים בתחום העבודה, אשר מונחים לפתחם של בתי הדין לעבודה, כך גם סכסוכים כספיים בין בני משפחה יתבררו על פי רוב בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, הגדרתם של בני המשפחה יכולה פעמים רבות להשפיע על סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתיק מסוים. להלן דוגמא למקרה כאמור.
"עצות אחיתופל" שגרמו לנזקים כספיים
איש עסקים הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה כנגד אחותה של גרושתו. לדבריו, האחות של הגרושה, אשר הייתה גם עורכת דינו, סייעה לאשתו לשעבר להשתלט על נכסים שונים לפני הגירושין וזאת תוך שהיא מעניקה לו "עצות אחיתופל". התובע טען כי עורכת הדין הפרה כלפיו את אחריותה המקצועית וזאת בשל קשרי המשפחה בינה ובין אחותה.
הנתבעת הגישה בקשה למחוק את התביעה על הסף וזאת משום שלא היה מדובר בקשרי משפחה בין הצדדים. המבקשת הדגישה כי התביעה הוגשה לאחר הגירושין והיא הייתה, בתקופה הנ"ל – אחותה של אשתו לשעבר של התובע. דהיינו, טענה עורכת הדין הנתבעת, היא לא הייתה "בן משפחה" לעניין חוק בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה ובית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה הנ"ל. עורכת הדין הנתבעת לא אמרה נואש והגישה בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קיבל את הבקשה, דן בערעור, וקיבל אותו. במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקשת ביקשה מבית המשפט העליון לקבוע הלכה אחידה בעניין זה, וזאת בשל הסתירות בין פסקי הדין השונים אשר דנו בסוגיות דומות במרוצת השנים.
בית המשפט העליון: הכרה בגיס לשעבר הינה פרשנות מרחיבה
בית המשפט העליון קיבל כאמור את הבקשה ואת הערעור. בפסק הדין, אשר התקבל ברוב קולות, נקבע כי הכנסתה של האחות בתוך גדרי המונח "בן משפחה" הייתה תולדה של "פרשנות מרחיבה מדי". השופטים זילברטל ופוגלמן, אשר החזיקו בדעת הרוב, קבעו כי מדובר בפרשנות אשר "לא הלמה את תכלית החוק ואת לשונו". בפסק הדין הודגש כי סוגיות הנוגעות לסמכות משפטית צריכות להיות קבועות בחוק באופן מפורש ובדרך המובנת לציבור. אי לכך, נקבע, כל אימת שאח של בן זוג לשעבר לא הוכלל ברשימת בני המשפחה בחוק, הרי שאין להרחיב את העניין במסגרת הפסיקה. אי לכך, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות לדון בתביעה דנן.
"תביעות בין בני זוג לשעבר צריכות להיות מונחות לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה. עם זאת, מדובר רק בתביעות אשר נוגעות למערכת היחסים המשותפת ולתקופה בה בעלי הדין היו בני משפחה", נקבע בפסק הדין, "בכל הקשור לתביעה אשר מוגשת כנגד אח של בן זוג לשעבר, החוק לא קבע סייג כאמור. דיון בבית המשפט לענייני משפחה במקרה זה עלול להביא למצב אבסורדי בו תביעות נגד גיסים לשעבר תהינה תמיד מעניינו של בית המשפט לענייני משפחה, בעוד תביעות בין בני זוג לשעבר יעברו לערכאות אזרחיות".
"סבורני כי חיובו של מי שאינו נמנה על הגרעין הקשה של בני המשפחה להתדיין בבית המשפט למשפחה עלול לקפחו לעומת מתדיין בבתי המשפט האזרחיים ולשלול ממנו מספר יתרונות דיוניים וראיתיים העומדים לו בבתי משפט אלה", כתב השופט זילברטל בפסק הדין.
