אישה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת מזונות וחלוקת רכוש. שלוש שעות בלבד לאחר מכן הוגשה על ידי הגבר תביעה זהה לבית הדין הרבני. היכן יתנהל הדיון? מהו מרוץ הסמכויות ומהו משקלו כאשר הפער בין התביעות עומד על שעות ספורות?
מרוץ הסמכויות הינו מהלך מוכר בהליכי גירושין. מדובר ב"מאבק" בין הגבר לבין האישה לגבי הסמכות במסגרתה ידונו המחלוקות ביניהם. מקורו של מרוץ הסמכויות הוא בסמכות המקבילה הנתונה לבית הדין הדתי ולבית המשפט לענייני משפחה (בסוגיות כגון מזונות ילדים, חלוקת רכוש, מזונות אישה וכדומה).
מבחן הזמן, מהו?
מבחן הזמן במרוץ הסמכויות, אשר נהוג בפסיקה מזה מספר עשורים, קובע כי הסמכות לדון בעניין מסוים, אשר הוא מצוי בסמכות מקבילה של שתי ערכאות (דתית ואזרחית), נתונה לערכאה בה ההליך נפתח קודם לכן. מבחן נוסף אשר נקבע לבחינת היקף סמכותו של בית הדין הרבני הוא מבחן הכריכה המשולש. מבחן זה, יש לציין חל על הערכאה הדתית בלבד ברוב המקרים.
מבחן הזמן הוא המבחן הראשוני, והוא מהווה מבחן סף לבדיקת חלותם של המבחנים המשניים. הלכה פסוקה היא כי "מבחני הכריכה בבית הדין הרבני אינם רלוונטיים כאשר בעל הדין שכנגד הקדים והגיש את תביעתו בבית המשפט לענייני משפחה".
דיון בבית הדין הרבני, בעניינים הכרוכים בתביעת גירושין, יעשה כאשר התביעה הכרוכה הוגשה לבית הדין הרבני לפני התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, וכן כאשר הכריכה עומדת במבחן המשולש. השורש הרעיוני למבחן הזה נמצא בדוקטרינה של – העניין תלוי ועומד. דוקטרינה זו במשפט הישראלי מהווה מרכיב בשיקול דעתו של בית המשפט אך היא אינה שוללת את סמכותו.
קראו עוד בתחום:
- תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין מבחינת מרוץ הסמכויות
- מרוץ סמכויות במסגרת תביעת רכוש - דין תורה או דין אזרחי?
- מרוץ סמכויות - תביעות שהוגשו במרחק דקות בלבד
על פי רוב, בית המשפט נוטה שלא לדון בעניין העומד ותלוי בערכאה אחרת. עם זאת, כאשר מדובר בחלוקת סמכויות בין בית הדין הדתי לבית המשפט לענייני משפחה, הכלל הוא אינו שיקול הדעת אלא למעשה – העדר שיקול דעת. כלומר, קיומו של הליך בבית משפט אזרחי, בעניין אשר מסור לסמכות מקבילה של בית דין דתי, מחייב את בית הדין הדתי להימנע מלדון בסוגיה.
מבחן הזמן בפער של שעות אחדות
האם מבחן הזמן במרוץ הסמכויות תקף כאשר מדובר בפער של שעות בודדות בלבד? במקרה דנן, האישה הקדימה את הגשת תביעותיה למזונות ולסעדים הנוגעים לרכוש בבית המשפט לענייני משפחה. שלוש שעות לאחר מכן הגיש הגבר תביעתו בבית הדין הרבני. הגבר טען כי יש לראות בתביעות כאילו הוגשו באותה העת. לדבריו, אין לייחס משמעות לפער השעות.
בית המשפט ציין כי פסיקתו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ 58/08, כאילו נולדה עבור מקרה זה. שם דובר על פער קטן אף יותר של 15 דקות וגם שם ביקש הגבר שלא לייחס חשיבות לדקות הספורות. האישה טענה כי אין לקבל את טענות בית הדין הרבני לכך שיש מקום לקבוע כי התביעות הוגשו ביחד שכן הן הוגשו באותו היום.
השופט ריבלין דחה טענה זו. "איני רואה הבדל מהותי המצדיק שינוי בדין בין הגשת תביעות בפער של יום, יומיים או שלושה, לבין הגשת תביעות בפער קטן יותר. גם כאשר תביעות מוגשות בפער של יום אחד הדבר עשוי לעורר תחושה של שרירותיות", כתב ריבלין בפסק הדין.
"הקושי אמנם מתחדד במצבי קיצון, אך הוא נובע בראש ובראשונה מעצם קיומו של מרוץ סמכויות בין הערכאות. קביעת מועד הגשת התביעה כמודד להכרעה בשאלת הסמכות מציעה, דווקא, פתרון מסוים לבעיה, ולו בשל כך שהוא מסייע בהשגת הכרעה קלה, ברורה וקוהרנטית המפחיתה במידת מה את החיכוך בין הערכאות. לפיכך, ברגיל, כל עוד ניתן להוכיח מהי התביעה שהוגשה קודם לכן ראוי כי הסמכות תוקנה לערכאה שאליה הוגשה התביעה הראשונה בזמן".
מבחן הזמן – סייגים
בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון כי ישנם מקרים בהם ניתן יהיה לסייג את מבחן הזמן. הודגש, עם זאת, כי מדובר במקרים "קיצוניים וחריגים במיוחד", בעיקר כאלה הנוגעים לפגמים חמורים בתום הלב של בעל הדין במישור הדיוני. לדוגמא, כתבי הטענות הומצאו לבעל הדין שכנגד זמן רב לאחר הגשתם. חוסר תום לב לא יהווה לכשעצמו עילה לפסילת סמכות חרף מרוץ הסמכויות. על בעל הדין הטוען להעדר סמכות להוכיח כי חוסר תום הלב נוגע ישירות לשאלת מרוץ הסמכויות.
