תמ"ש 15971-12-09
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי גבר אשר הוציא לשון הרע כנגד אשתו במוסדות ציבוריים המסייעים בטיפול בבנם המשותף ישלם לאחרונה פיצויים בסך 25,000 שקלים ללא הוכחת נזק. חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע בסעיף 1 כי לשון הרע הינה פרסום דבר אשר פרסומו עלול לגרום להשפלת אדם בעיני הבריות, או לעשייתו מטרה לבוז, לעג או שנאה, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות אשר מיוחסים לו.
במקרה דנן, האישה תיארה כי היא הוזמנה למכון להתפתחות הילד (בנם המשותף של הצדדים הגרושים מטופל במכון זה בשל בעיות התפתחות) לשיחה עם פסיכולוגית. לטענתה, היא הגיעה למקום עם אביה ונאמר לה כי הגרוש שלה סיפר לפסיכולוגית אשר ממונה על הטיפול בבנה כי היא חולה בהפרעות נפשיות, מטופלת אצל פסיכיאטרים, סובלת מאנורקסיה ועוד.
יצוין כי לא היה כל אמת בדברים. יתרה מכך, הנתבע העלה טענות דומות במסגרת הליכי הגירושין בינו לבין גרושתו, והאישה אף חתמה עבור הגבר על טופס ויתור על סודיות בכדי שיוכל להיווכח בעצמו שאין היא סובלת מעבר נפשי בעייתי.
שם טוב כזכות חוקתית
השמירה על שמו הטוב של אדם הינה ערך הנחשב במשפט הישראלי כ"ערך יסוד הנגזר לא רק מחוק איסור לשון הרע אלא גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". אי לכך, נקבע לא אחת בפסיקה כי גזילת שמו הטוב של אדם יכולה בהחלט להוות עילה לפיצויי ממוני. הנשיא (בדימוס) אהרון ברק התייחס לכך וקבע כי "הגוזל את שמי הטוב גוזל את טעם קיומי".
קראו עוד בתחום:
- אח יפצה את אחיו בגין לשון הרע
- פיצויים לאישה מוסלמית בעקבות גירושין חד צדדיים
- התעללות בתוך המשפחה ופיצויים
שמו הטוב של אדם איננו רק שמו הטוב גרידא אלא הוא מהווה את האופן בו החברה מסתכלת על אותו אדם. במקרה דנן, הפצת שקרים חסרי בסיס בנוגע לאישה במקומות בהם היא נעזרת בטיפול בבנה, הייתה בהחלט עלולה לגרום לפגיעה קשה באופן בו הגורמים המקצועיים היו תופסים את התובעת. יתרה מכך, כפי שיצוין בהמשך, בית המשפט קבע כי מעשיו של הגבר היו יכולים לפגוע גם בבנו.
האם תום לב?
הנתבע ניסה לטעון להגנת תום הלב אך טענותיו נדחו מכל וכל. "אין עסקינן אלא בחוסר תום לב מוחלט", קבעה השופטת. הנתבע טען כי הוא אמר את הדברים למטפלים מקצועיים אשר היו למעשה אמורים לקבל סוג כזה של מידע. עם זאת, טענה זו לא החזיקה מים וזאת משום שהמידע אשר הנתבע היה סבור ש"צריך להגיע לגורמים המקצועיים" לא היה מידע אמיתי ובדוק. "מדובר בלא פחות משורה של השמצות אשר הושמעו בעניינה של התובעת בלי שנבדקו ולמרות הכחשות חוזרות אשר נסמכו גם על ידי ממצא אובייקטיבי כויתור על סודיות רפואית", קבעה השופטת.
זאת ועוד, השופטת ציינה כי הנתבע היה עלול במעשיו לא רק לפגוע בתובעת אלא לגרום לפגיעה של ממש בהליך הטיפול בבנו הקטן, וזאת משום שמידע רפואי שגוי בנוגע למצבו הרפואי של הורה היה עלול להיות בעל השלכה על טיב הטיפולים והבדיקות אשר הצוות הרפואי יחליט לעשות לקטין.
