מדובר בסכסוך משפטי בין ילדים (שהם התובעים) לבין אביהם (הנתבע) על פרשנות סעיף בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין לפני כעשרים שנה.
הורי הילדים התגרשו בשנת 1992 וחתמו על הסכם גירושין, בו הם מתחייבים להוריש לילדיהם נכסים מירושות אשר הם עתידים לקבל מבני משפחה. הסכם הגירושין היווה בזמנו, הסדר איזון משאבים בין בני הזוג. האב התחייב להוריש לילדים את חלקו במגרש השייך לאביו, וכך נרשם בסעיף מספר 3 בהסכם הגירושין:
""קיים מגרש ב_____ מירושה [או מה שיינתן בסופו של דבר מירושה] והוא שייך לילדים".
לאחר מות הסב ב-1998, ירש האב רק שליש מן המגרש, ביחד עם שני אחיו. השלושה מכרו את הנכס בעבור 450 אלף דולר וחילקו את התמורה ביניהם באופן שווה. המחלוקת העומדת בין הצדדים הינה למי שייכים הכספים אשר קיבל האב בתמורה למכירת חלקו במגרש? כמו כן, על מי מוטל נטל ההוכחה?
נטל ההוכחה – טענת "הודאה והדחה"
האב מעלה טענת "הודאה והדחה" אשר אומרת שכאשר אדם מסכים עם קיום עובדות התביעה, אך מעניק להם פרשנות שונה, נטל ההוכחה מוטל עליו. האב אינו סותר את קיומו של ההסכם ואת ההתחייבות המקורית, אך טוען כי בשל השתנות התנאים והנסיבות, ההסכם בטל. עליו מוטל להוכיח כי שינוי התנאים מצדיק הדחת סעיפי ההתחייבות כלפי הילדים בהסכם הגירושין.
קרא עוד...
- ביטול התחייבות של אב לבתו ובעלה
- ביטול מתנה ע"י צוואה
- בקשה לביטול מתנת מכונית BMW בין בעל לאשתו
- פסק דין - האב רוצה לסלק את ידם של בנו וכלתו מדירת מגורים
סעיף 3 קובע מפורשות כי הנכס, אשר לא היה שייך לנתבע בעת חתימת ההסכם, יועבר במלואו לילדים. עובדה זו איננה משתמעת לשני פנים שכן מוזכרות בהסכם המילים : "והוא שייך לילדים". בסעיפים אחרים של ההסכם, מתחייבת האם להעביר לילדים נכסים שאמורה היא לרשת מבני משפחתה. בעת שמנסה בית המשפט להתחקות אחר כוונותיהם של החתומים על החוזה, עליו לבדוק את המסמך בכללותו.
סעיף 3, נשוא התובענה, בשילוב עם התחייבותה של האם להעניק לילדים מירושתה שלה, מהווים ביחד הוכחה מוצקה שכוונת החתומים מטה, היא להבטיח את עתידם של ילדיהם. חלקו של האב בעסקה זו, אם כן, הינו חלקו בירושת אביו.
האם התחייבות לגבי ירושה עתידית מנוגדת לחוק?
סעיף 8א’ לחוק הירושה קובע כי "הסכם שנעשה בחייו של המנוח בדבר ירושתו, בטל". עם זאת, כוונתו של המחוקק בסעיף זה אינה להגביל הסכים הקשורים לנכסיו או עזבונו של אדם בעודו בחיים. סעיף זה לחוק הירושה קובע כי הסכמי ירושה שנעשים בחייו של מנוח בדבר ירושתו בטלים.
הסכמי ירושה, מהותם הענקת זכויות יורש לאדם אשר איננו יורש מן המניין או העברתו של יורש מן המניין מזכויותיו של יורש. אי לכך, טענתו של הנתבע לגבי בטלות ההסכם על פי חוק הירושה – נידחת.
האם ההתחייבות הינה מתנה?
בית המשפט נוהג להבדיל בין מתנות לבין עסקאות משפטיות אחרות. לדוגמא, כאשר מתנה מעשירה באופן בולט את אחד הצדדים ומדללת את השני, אין לראותה כמתנה ולא יחולו עליה דיני מתנה. עם זאת, בהסכם נשוא התובענה, מדובר בהטבה אשר ניתנת מהצדדים החתומים לטובת צד שלישי. מעצם מהות ההסכם, כהסכם לטובת צד שלישי, אין לראות את התחייבויות העולות ממנו כמתנות.
התחייבות אשר ניתנת ללא תמורה לאחד משני הצדדים המהווים חלק מן ההסכם, יכולה להיחשב כמתנה. כאשר מקבל המתנה איננו צד בהסכם, מדובר בהטבה או התחייבות אך לא במתנה על פי דיני מתנה.
האם יכול האב לטעון כי הסב הוריש הנכס לו ולא לנכדיו?
עוד במעמד חתימת ההסכם, נרשם בסעיף 3 נשוא התובענה כי ירושת האב תעבור לילדים או "חלק ממנה". מילים אלו חושפות באופן ברור את ידיעתו של האב, כי הסב מתכוון להוריש את המגרש לא לו לבדו, אלא לו ולאחיו. האב אף לא השכיל להביא את אחיו לעדות ולכן לא ניתן לקבל טענתו כאילו הסב התכוון להוריש הנכס לילדים ואז התחרט. במידה והיה מוכיח האב טענה זו, היה בהענקת המגרש לילדים כאילו ניגוד מרצון המת.
לסיכום,
השופט טען האב לא השכיל להרים את נטל ההוכחה אשר היה מונח על כתפיו והתביעה מתקבלת. ניכר שטענותיו של האב נולדו עם כתב התביעה ומטרתן הייתה להתחמק מהתחייבותו על פי הסכם בעל תוקף פסק דין. בפרשנות ההסכם בכללותו עולה כי מטרת הסעיף הייתה הבטחת עתידם של הילדים, ולכן הם זכאים לקבל הנכס או מתמורתו.
קראו עוד:
זאת ועוד, ההסכם מהווה חלק מהסדר איזון המשאבים בין האם לאב. שינויו של הסדר זה, עשרים שנה לאחר שנחתם, יש בה משום הסתת כוונות החותמים המקוריות והיא אינו אחת מסמכויותיו של בית המשפט.
השופט סיכם דבריו באופן הבא:
"בהסכמי גירושין בין בני זוג מטבע הדברים שיש בהם התחייבויות ארוכות טווח במיוחד כלפי קטינים שעשויים להיות צעירים מאד במועד התחייבויות אשר נטלו על עצמם הוריהם. ביטול התחייבויות בטענה כי חל שינוי לרעה, לאחר חלוף שנים ממועד חתימת ההסכם במצבו של המתחייב, תפגע בעצם היכולת של בני זוג להגיע להסכמות. לעניין זה, אכן צודקים התובעים כי יש גם בטענתם זו הרחבת חזית בטענה זו של הנתבע באשר לא בא זכרה בכתב ההגנה אלא בסיכומי הנתבע, בלבד."
