בגץ 6984/12
תקנה ע"ט לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, אשר עוסקת ב"זניחת תביעה", קובעת כי בית הדין הרבני רשאי להורות על מחיקת תביעה לאחר שזו נזנחה במשך חצי שנה. על פי תקנה זו, במידה והתובע לא פנה לבית הדין הרבני במשך שישה חודשים, והוא למעשה זנח את תביעתו, בית הדין רשאי להחליט על ביטולה של התביעה (וזאת לאחר הודעה לצדדים ומתן הזדמנות להתנגד לכך).
קראו עוד בתחום:
- הסכמה לדון בתביעת משמורת ילדים מוסלמים בבית הדין השרעי
- תביעת מזונות אישה אגב גירושין ושאלת סמכות בית הדין הרבני
- אכיפת הסדרי ראיה על אם, האמנם?
- האם בית הדין הרבני הינו בר סמכות לדון בתביעות מזונות וגירושין של אזרחים זרים?
כמו כן, בית הדין רשאי, אם הוא ראה צורך בכך, לבטל את התביעה גם מבלי להידרש לטענות ונימוקי הצדדים. ישנם שני זרמים בפסיקה אשר עוסקים בסוגיית משמעות ההחלטה המתקבלת על ידי בית הדין הרבני ל"סגירת תיק". זרם אחד גורס כי מדובר בהחלטת ביניים אשר מקפיאה את התיק אך איננה מנתקת את סמכותו של בית הדין הרבני, וזרם אחר סבור כי עסקינן במחיקת תביעה הכוללת גם את מחיקת הסמכות. דהיינו, לאחר שפלוני זנח את תביעתו בבית הדין הרבני, והוחלט לבטל את התביעה, נשאלת השאלה האם עדיין קיימת לבית הדין הדתי הסמכות לדון בסוגיה, אם לאו.
דיונים מתקיימים בנוגע לתביעת הרכוש
להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו. בני זוג התחתנו בשנת 1978 ונולדו להם חמישה ילדים. בדצמבר 2009, הגבר פנה לבית הדין הרבני בירושלים והגיש תביעת גירושין אליה כרך את סוגיות הרכוש. עובר לסידור הגירושין, התקיימו מספר דיונים בבית הדין הרבני ונקבע מועד לדיון בחלוקת הרכוש לאוקטובר 2010. שלושה שבועות לפני מועד הדיון, האישה הגישה בקשה להצגת מסמכים, הזמנת עדים וגילוי מסמכים. בית הדין הרבני נעתר לבקשה. בחלוף מספר דיונים נוספים, בית הדין חייב את האישה להתגרש והמליץ לצדדים להמשיך ולקיים את הדיונים בענייני הרכוש לאחר מתן הגט.
בינואר 2011, הצדדים אכן התגרשו. כחצי שנה לאחר מתן הגט, בית הדין הרבני החליט לסגור את התיק. סגירת התיק הייתה ללא קבלת תגובת הצדדים. למחרת, האישה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת רכוש כנגד בעלה לשעבר. הגבר טען כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה בעל סמכות לדון בסוגיה, וזאת משום שהסמכות לכך ניתנה זה מכבר לבית הדין הרבני.
כמו כן, הבעל ביקש מבית הדין הרבני להסביר ולנמק את החלטתו לסגור התיק על משמעותיה. בית הדין הרבני מסר בתגובה לבקשה כי "סגירת התיק הייתה פעולה טכנית שנעשתה באופן אוטומטי על ידי המחשב. כאשר זוגות מתגרשים, התיקים העוסקים בהם נסגרים. היות והאישה חויבה בגט, הסמכות נתונה לבית הדין הרבני מתוקף המשכיות תביעות הבעל".
על סמך תשובתו של בית הדין הרבני, הגבר ביקש מבית המשפט לענייני משפחה למחוק על הסף את תביעת הרכוש שהונחה לפתחו. מנגד, האישה טענה כי "בית הדין הרבני ביצע מחטף" והיה טעם מיוחד לסטות במקרה דנן מעיקרון כיבוד הערכאות. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתו של הגבר ומחק את תביעת הרכוש על הסף.
פנייה לבג"צ
בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הודגש כי הצדדים הביעו את רצונם לדון מול בית הדין הרבני בסוגיות הרכוש וסמכותו של בית הדין הדתי נרכשה בעת הכריכה הכנה של חלוקת הרכוש לתביעת הגירושין. בין לבין, בית הדין הרבני קיבל החלטה אשר סווגה כפסק דין ובו הוא ציין פעם נוספת את סמכותו לדון בסוגיות הרכוש בין הצדדים (בין השאר על בסיס קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה).
בית הדין הרבני הדגיש שוב כי ההחלטה לסגור את התיק לאחר חצי שנה הייתה "החלטת ביניים", להבדיל ממחיקה שהינה בגדר החלטה סופית. האישה הגישה בקשת רשות ערעור על כך לבית הדין הרבני הגדול אך בקשתה נדחתה. נקבע כי ההחלטה על סגירת התיק לאחר חצי שנה הייתה "החלטה מנהלית". דהייינו, לא היה מדובר בסגירת תיק לפי תקנה ע"ט לתקנות הדיון, ולכן לא היה מקום להפקיע את סמכותו של בית הדין הרבני לאחריה.
האישה פנתה בעניין לבג"צ. לדאבונה, גם בית המשפט העליון דחה את עתירתה. בית המשפט העליון נימק את השיקולים בהחלטתו:
- הגבר כרך כדין את התביעה הרכושית לגירושין.
- נערכו מספר ישיבות בבית הדין הרבני בנוגע לרכוש. האישה נטלה בהן חלק פעיל ואף ביקשה לזמן עדים, להציג מסמכים וכדומה.
- העובדה שהתיק אכן נסגר בדיוק חצי שנה לאחר מתן הגט, הוכיחה כי מדובר בקביעה טכנית בלבד.
- למרות שעל פי רוב בתי הדין הרבניים אינם ברי סמכות לדון בתביעות רכוש לאחר מתן הגט, במקרה דנן עלה כי העותרת נתנה את הסכמתה לכך.
- העותרת לא פנתה מיד לאחר מתן הגט להגיש את התביעה הרכושית לבית המשפט לענייני משפחה, אלא המתינה חצי שנה. עלה מכך שאף האישה הייתה סבורה כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני והוחלט על הגשת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה רק לאחר סגירת התיק.
