מהו הדין המשפטי, אשר על פיו יותרו נישואי בני זוג בעלי דתות שונות אשר נישאו בנישואים אזרחיים במדינה זרה? האם יש לשפוט עניינם על פי הדין הישראלי, או שמא ישנם שיקולים אחרים המשפיעים על בית המשפט?
קראו עוד בתחום:
זוגות רבים אשר אינם בעלי אותה הדת, נישאים בחו"ל משום שבארץ עדיין לא מותרים נישואים אזרחיים על פי החוק. עם זאת, כיצד יש לפרק את הנישואין במידה ובני הזוג רוצים להתיר את הקשר? האם יש לשפוט את השניים על פי דתם? מקום מושבם? אזרחותם? מקום עריכת הנישואין? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת פסק דין שניתן לאחרונה.
התחתנו בפיליפינים וגרו בישראל
בני הזוג, נישאו בנישואים אזרחיים במנילה שבפיליפינים באוגוסט 2004. שש שנים לאחר מכן, הגיע התובע תובענה דחופה להתרת הנישואין בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הטיפול המקדמי בתובענה, נדרש התובע להשלים מסמכים שונים לבירור שאלת השתייכותה הדתית של הנתבעת (לרבות תעודת טבילה). חרף כך, התובע לא הצליח להביא כל ראיה התומכת בדתה של התובעת. התובעת מצידה הגישה תביעה לשלום בית.
המסגרת המשפטית
סעיף 5 (א) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין –לאומית), תשכ"ט- 1969 מגדיר את כללי ברירת הדין בעניין התרת הנישואין. על פי החוק, בית המשפט לענייני משפחה ידון בעניין התרת נישואין על פי הסדר הבא – מקום מושבם המשותף של בני הזוג, מקום מושבים המשותף האחרון, הדין הפנימי של ארץ אזרחותם של בני הזוג והדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין.
בענייני התרת הנישואין חלים כללי ברירת הדין הנקובים בסעיף 5 (א) לחוק. כללים אלה חלים בענייני התרת נישואין בלבד ורק לאחר שסמכות השיפוט נקבעה על פי חוק זה. דהיינו, בית המשפט נזקק לחלופות אשר נקובות בסעיף 5 (א) לחוק כאשר התובענה הוגשה על ידי אחד מבני הזוג בהעדר הסכמתו של בן הזוג האחר.
בהעדר הסכמה, ובבוא בית המשפט לדון בשאלת התרת הנישואין לגופה, יש להחיל את כללי ברירת הדין בענייני התרת הנישואין, על פי סדר הופעתן, כמפורט בסעיף 5 (א) לחוק.
התובע לא הציג מקום מגורים משותף ולא אזרחות זהה, דין הפיליפינים יהיה דין התביעה
בהתאם לעובדות שהוצגו במקרה דנן, לא היה לבני הזוג ’מקום מושב משותף’, כנדרש על פי שתי החלופות הראשונות לחוק. התובע לא הוכיח קיומו של "מקום מושב משותף", על פי ההגדרה הנדרשת.
בית המשפט קבע כי גם אם מקום מושבו של התובע, מרכז חייו, היה בישראל, ספק אם מקום מושבה של הנתבעת היה גם הוא בישראל, שכן תקופת מגוריה של הנתבעת בארץ הייתה קצרה. החלופה השלישית, לפי יש לשפוט על פי הדין הפנימי של אזרחותם המשותפת של בני הזוג, לא הייתה אף היא רלבנטית במקרה דנא (הגבר אזרח ישראלי והאישה אזרחית הפיליפינים).
- תביעת הגירושין לא כנה - הגבר יפצה בהוצאות בית משפט
- האישה אינה יהודייה, לא תקבל מזונות - בתה הלא יהודייה כן תקבל
-
האם גבר יהודי חייב במזונות אישתו הנוכריה?
בית המשפט קבע כי יש לבחון את הדין החל על בני הזוג על פי החלופה הרביעית – מקום עריכת הנישואין. קרי, הדין הפנימי הפיליפיני. אי לכך, בית המשפט הורה לתובע להביא כראיה את סדר הדין הפיליפיני. לטענת בית המשפט, רק הצגת סדר דין זה תוכל לשפוך אור על אופן התרת הנישואין של שני הצדדים.
