ביום 28.6.09 המבקשת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הרחקה כנגד המשיב בהתאם לס’ 2 לחוק למניעת אלימות במשפחה. בעת הדיון במעמד צד אחד מסרה המבקשת, שהמשיב הורחק מהבית על ידי המשטרה כבר ביום 26.6.09. ביום 2.7.09 התקיים דיון בצו, אשר ניתן במעמד צד אחד. הצדדים התקרבו לכדי גיבוש הסכם, אולם לא הצליחו להגיע להסכם סופי. המבקשת טוענת, שבעת האירוע ביום 26.6.2009 המשיב אחז בידה וטלטלה ו/או ניער לה את היד.
האם יש להיעתר לבקשה?
נקבע כבר בעבר, שעצם עובדת מתיחות בין בני זוג (עקב גירושין והליכים הנובעים כתוצאה מכך) בפני עצמה מהווה עילה להרחקת צד מביתו.
המבחן למתן צו הרחקה נקבע בס’ 3 לחוק: "לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה, או נציגות תובע משטרתי או פקיד סעד שהתמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:
1. בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא כדין;
2. התנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין;
3. התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו.
ס’ 2 לחוק קובע, שניתן להורות על הרחקת בן/בת זוג או בן משפחה, כלהלן: "בית המשפט רשאי לתת צו האוסר על אדם לעשות את אלה כולם או מקצתם או לקבוע להם תנאים (להלן - צו הגנה): א. להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסויים מאותה דירה, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה; ב. להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום; ג. לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס; כמו כן, ע"פ החוק ניתן לייצר סעדים פחות פוגעניים בזכויות המשיב שאינם מחייבים הרחקתו מביתו.
קראו עוד בתחום:
במקרה דנן, לאחר שמיעת הקלטת במהלך עדות הצדדים התרשם ביהמ"ש, שמדובר באירוע בעל מתיחות טבעית השוררת בין בני זוג בזמן של פרשת דרכים המובילה לכיוון גירושין. בקלטת (מבלי להיכנס לכך אם יש ראשית הודיה בעניין תפיסת ידה של המבקשת וטלטולה) שמעתי את המבקשת מדברת באופן שקול עם המשיב.
לא ניתן לקבוע מתגובות המשיב במהלך השיחה שהן היו מעבר לתגובות היאות לויכוח מילולי טבעי המתקיים בין בני זוג. כמו כן, במהלך ההאזנה לקלטת ניתן היה לשמוע מוסיקה המתנגנת וקולות ילדים ברקע, דבר שלדידי אינו ’בריא’ עבור הקטינים עקב החלפת המילים הקשות בין בני הזוג. אולם, העדר שמיעת בכי הקטינים מצביע על כך, שחילופי הדברים בין הצדדים לפחות לא הפחיד הקטינים.
האם מילים קשות יכולות להוות סיבה להרחקה?
תרבות הדיבור המצופה מבני זוג באשר יהיו ובמיוחד במקרה דנן זה א’-ב’ בניהול ויכוח מילולי הוגן ובייחוד כשויכוח כזה מתנהל בנוכחות הילדים, אף על פי כשזה מתקיים בטונים גבוהים וכעוסים.
ב"כ המבקשת מפנה לתרופות שנוטל המשיב עקב מצבים שונים שהוא נקלע אליהם, לרבות חרדה. לטענתו, עצם נטילת התרופות הינה עובדה מסוכנת המעידה על חוסר יכולתו להשתלט על עצמו. אין בפניי חו"ד מומחה ולכן קשה לעמוד על משמעות התרופות.
אין ממש בטענת ב"כ המבקשת, לפיה שתרופות שניתנו ע"פ מרשם מאשרים קיום מחלה נפשית אצל המשיב. עצם קיום המרשם בגין נטילת תרופות בשל הפרעה נפשית אינן מספיקות כשלעצמן כדי להוות אבחון מקצועי של מצב נפשי כזה או אחר.
ס’ 2(א)(2) לחוק מסמיך ביהמ"ש לייצר סעדים המיועדים לשמירת שקט בין הצדדים ולשמור על שלוות הקטינים. במקרה דנן ניתן לקבוע סעדים המגבילים נוכחות המשיב בבית, אולם אין צורך להרחיקו משם לחלוטין. במקרה דנן, מדובר במקרה המחייב הפרדה לצורך הרגעת הרוחות.
מדובר בבני זוג משכילים ומתורבתים שמודעים למתיחות שביניהם וכן מודעים לעובדה שמתיחות זו עשויה לפגוע נפשית בקטינים. לכן, הנני סמוך ובטוח שביכולתו של המשיב לשמור על איפוק, נוכח מעורבות ביהמ"ש בעניינים.
כמו כן, צפוי מהמבקשת להימנע מכל מעשה קנטור מצידה מאותה סיבה. הפרדת כוחות למשך 21 ימים יספיקו כדי להשיג את המטרה. יחד עם זאת, לא ניתן לחזור לחיים שגרתיים נוכח הנסיבות של נתק תקשורתי מוחלט (ביוזמת המשיב, על פי עדותו).
יחזור לביתו בתנאים מגבילים
בכפוף לחתימת המשיב על ערבות עצמית בסך 25,000 ₪, מרשה לו ביהמ"ש לשוב לביתו ביום 17.7.09, שעה לפני כניסת השבת, בכפוף לתנאים אשר יפורטו להלן. האב ישהה בבית כאשר נוכחותו מוגבלת לחדר העבודה שלו. על האב להתקין וילון המפריד בין חדרו לסלון.
עליו לשמור על שקט מוחלט בחדרו. המשיב ישהה בחדר בשעות שבהם האם בד"כ אינה בבית עד שעה 16:00, או חצי שעה טרם שובה לבית, אלא אם כן האם מודיעה בבוקר שתחזור הביתה מאוחר, או יש לה צורך מיוחד לשוב מוקדם. ההודעה תבוצע באמצעות הודעת טקסט - SMS).
האב יצא את הבית עד חצי שעה לפני שובה של המבקשת. המשיב רשאי לשוב לבית לצורך שינה רק אחרי שעה 21:30 בלילה. האב רשאי להשתמש בשירותים השייכים לילדים. אסור למבקש להיכנס לחדר השינה בו ישנה המבקשת, או לחדר הילדים. המשיב רשאי להשתמש במכשירים בבית (כגון: מכונת כביסה, מייבש, מקרר, תנור) כשהמבקשת איננה בבית.
המשיב רשאי להשתמש במדף אחד במקרר לצורך צרכיו. כמו כן, עליו לשמור על ניקיון ותקינות כל מכשיר אשר יפעיל מצידו. המבקשת לא תפעיל טלוויזיה ו/או רדיו, או כל מכשיר אחר, הנמצאים בסלון או במטבח ואשר מחוברים לרמקולים לאחר השעה 21:30 עד לשעה 16:00 למחרת היום. כמו כן, המשיב ימנע מהפעלת כל מכשיר היכול להפריע לשלוותה של המבקשת. המשיב ינקה אחריו ולא ישאיר כביסה מלוכלכת או כלים בכיור וכו’ (כולל אשפה) לטיפול המבקשת או כל אדם אחר, אלא יפנה בעצמו את הנדרש לניקיון יסודי.
לסיכום,
הבקשה לצו הרחקה מתקבלת באופן חלקי. במקרה דנן ניתן לקבוע סעדים המגבילים נוכחות המשיב בבית, אולם אין צורך להרחיקו משם לחלוטין. במקרה דנן, מדובר במקרה המחייב הפרדה לצורך הרגעת הרוחות.
