בית המשפט לענייני משפחה הינו ערכאה ייחודית אשר עוסקת בסוגיות משפטיות בין בני משפחה. חוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי תביעות אשר מונחות לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה צריכות לקיים שני תנאים מצטברים. ראשית, על הצדדים להיות "בני משפחה" לפי הגדרת החוק. שנית, התביעה צריכה לגעת ב"סכסוך בתוך המשפחה". סעיף 1(2) לחוק מגדיר מהו בן משפחה. על פי סעיף זה, בן משפחה יכול להיות אחד מהבאים:
- בן זוג נשוי.
- בן זוג ידוע בציבור.
- בן זוג לשעבר (כאשר עילת התביעה נוגעת לנושא הנובע מהקשר שהיה בין הצדדים לפני הפרידה).
- ילד, לרבות ילד של בן זוג.
- הורים, הורי בן הזוג או בני זוגם.
- נכד.
- סבים וסבתות.
- אחים ואחיות, לרבות אחים ואחיות של בן הזוג.
מהם אפוא היחסים המשפטיים בין אחים ואחיות של בן זוג, לבין בן הזוג השני, לאחר גירושין? האם מדובר ב"בני משפחה" אשר תביעות ביניהם צריכות להיות מוגשות לבית המשפט לענייני משפחה, אם לאו. סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון.
המסגרת המשפטית ודוגמא לפסק דין
על פי החוק, כאשר מדובר בתביעה כנגד בן זוג לשעבר (אשר מקור עילתה בחיים המשותפים), בית המשפט לענייני משפחה הינו הערכאה ברת הסמכות לדון בסוגיה. עם זאת, כאשר עסקינן בגיסים, דהיינו - באחים ואחיות של בן הזוג, ישנה משמעות משפטית לפקיעת הנישואין ו/או הפרידה. במקרה דנן, התביעה הוגשה על ידי אדם כנגד אחותה של גרושתו. בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטה מנומקת, קבע כי אין לקבל את טענותיה של הנתבעת ואין לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות. נקבע כי הפרשנות של הביטוי בחוק "אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו" צריכה להיות תכליתית ועל כן היא כוללת גם אחים ואחיות של בן זוג לשעבר.
האחות של הגרושה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל לבית המשפט המחוזי, אך ערעורה נדחה. הנתבעת לא התייאשה והניחה את טענותיה בפני בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור ואף קבע כי דין הערעור להתקבל.
בפסק הדין נקבע כי "בן זוג" לפי סעיף 1(2)(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה איננו כולל בן זוג לשעבר כאשר מדובר בגרוש. הגבר פנה לבית המשפט וביקש לקיים בעניינו דיון נוסף. בית המשפט העליון קבע כי אין עסקינן באחד מאותם "מקרים יוצאי דופן ונדירים אשר מצדיקים קיומו של דיון נוסף". נקבע כי דעת הרוב בפסק הדין בדיון הקודם הסתמכה לא רק על המובן הפשוט, המילולי, והרגיל של לשון החוק, אלא גם על כך שפרשנות ההלכה החדשה עלתה בקנה אחד עם תכלית החוק ועם כוונתו של המחוקק. הודגש כי מדובר ב"כללי פרשנות רגילים" אשר על בסיסם בית המשפט פירש את דברי החקיקה.
