בקשת האישה – המבקשת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב - בעלה. הצדדים הם זוג נשוי מרקע חרדי ולהם 5 ילדים. המשיב הינו בכיר לשעבר בממסד הדתי.
ממכלול העדויות עולה כי המשיב פרץ לדירה לאחר שפינה אותה, ללא רשות או היתר ומבלי שהוזמן על ידי המבקשת וזאת בשעה בלתי סבירה בעליל. גם אם המשיב לא איים על המבקשת או דחף אותה ו/או גרם נזק לרכוש בדירה כפי שנטען עצם כניסתו לדירה מהווה התנהגות שאינה מקובלת ומי שמסוגל לפרוץ בשעה 01:00 בלילה לדירה כדי להוכיח שהמבקשת לא פינתה את הבית מסוגל אף ליותר מזה. די לראות לעניין זה את גישתו החצופה של המשיב בתשובה לשאלת ב"כ המבקשת למה חיכה עד אחת בלילה ולא בא בשעה מוקדמת יותר "שאלה מצחיקה, עדיף לא להתיחס".
קראו גם:
התירוץ שהעלה המשיב שהוא בא לצלם את המבקשת כדי להראות שהיא עוברת על הוראת בית הדין הרבני לעזוב את הבית מהווה תירוץ עלוב, שאין מקום לקבלו. בית הדין הורה לכונסים לפנות את הדירה וככל שאלה לא עשו כן לכל היותר עליו לבוא בטענות אליהם. אין הדבר מהווה משום רשות לנקוט פעולות עצמאיות כנגד המבקשת.
גם אישה נשואה זכאית לפרטיות קל וחומר כאשר הצדדים נפרדו למעשה ודינה של המבקשת מבחינה זו כדין כל אישה אחרת שהמשיב היה רוצה להיכנס אליה באחת בלילה. העובדה שהדירה רשומה עדיין על שם שני הצדדים אינה משנה לענין זה.
התנהגות זו יש לשפוט בחומרה יתירה על רקע התראה קודמת שניתנה למשיב. לסיכום, הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 11.1.09 יישאר על כנו. המשיב ישא בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
