בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בשתי תביעות מנוגדת כאשר האישה תובעת אכיפת "הסכם שלום בית ולחילופין גירושין", בעוד הגבר הגיש תביעה שכנגד ובה דורש הוא את ביטול ההסכם. הסכם שלום הבית נחתם בין הצדדים לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון וקיבל תוקף של פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה.
בפרק שלום הבית קבעו הצדדים הוראות שונות לניהול חיי זוגיות אשר כוללים חיובים משותפים וחיובים נוספים בהם התחייב הגבר. בין היתר התחייב הוא לעבוד "באופן מסודר" בכל עבודה שתימצא לו, ליתן לאישה חופש פעולה בניהול משק הבית ובקיום חיי חברה (שלא על רקע רומנטי), ולהירשם לסדנא לשליטה בכעסים כל אימת שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו לסבלנות ולסובלנות.
קראו עוד בתחום:
- גבר שמסרב למלא חלקו בהסכם גירושין – יואשם בביזוי בית המשפט
- האישה הפרה סעיף בחוזה הגירושין - האם הגבר יכול להפר אותו בתגובה?
- פירוק שיתוף בנכסים כאשר אחד מבני הזוג מרצה מאסר עולם על רצח בתם
כמו כן התחייב הגבר שלא לעקוב ושלא להטריד את התובעת בטענות בדבר בגידה, וכי לצורך בניית האמון המלא בין הצדדים יפנו הם לייעוץ נישואין אצל יועץ נישואין מוסמך למשך 10 פגישות לכל הפחות.
הצדדים חתמו על ההסכם באופן הבא:
"הבעל והאשה מאשרים כי חתמו על הסכם גירושין זה מרצונם הטוב והחופשי ולאחר שקראו את תוכנו, הבינו את משמעותו, והסכם זה הובן, הוסבר והוקרא להם ע"י מי שבחרו שיעשה כן. כמו כן, הצדדים מצהירים כי קיבלו הסכם זה לידם בטרם יחתמו עליו לשם בדיקה ואישור תוכנו, והם מסכימים לנאמר בו". יצוין כי ההסכם הובא לאישור עורך הדין משה, אשר היה במעמד החתימה, עורך דינה של האישה בלבד.
ביטול הסכם שלום בית, אימתי?
נוכח היחסים המיוחדים והמורכבים, הקיימים בין בעל ואישה מצא המחוקק לקבוע כי אין תוקף להסכם ממון ביניהם אלא אם הערכאה השיפוטית תשוכנע כי ההסכם נעשה מתוך רצון חופשי ללא לחץ וכי שני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות הנובעות מחתימתם על אותו הסכם. כמו כן, ידוע כי יש לנקוט גישה זהירה, ויש צורך בטעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה שדינו של הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין להתבטל.
כידוע, נטל ההוכחה לביטול חוזה (מתוקף חוק החוזים) מוטל על הדורש לבטלו. במקרה שלפנינו, פירט הגבר טענות של העדר הבנת הוראות ההסכם וכמו כן טען האחרון לפגמים שנפלו בהליך אישור ההסכם בפני בית המשפט.
קראו עוד בתחום:
עורך דינו של הגבר הקדיש חלק נכבד מסיכומיו המפורטים והמלומדים, לטענות כנגד אופן אישורו של ההסכם על ידי בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, במסגרתן פרט בהרחבה את הפסיקה בעניין ואף ציין כיצד לטעמו היה על בית המשפט לפעול במסגרת אישור ההסכם. טענותיו אלו נדחו על ידי בית המשפט. בית המשפט ציין בפני עורך הדין המכובד כי במידה וסבור הוא שנפל פגם באופן אישורו של בית משפט קמא את ההסכם, עליו להגיש ערעור על פסק הדין, ולא תביעה חדשה לביטול ההסכם.
אי ידיעת קרוא וכתוב - האם בהכרח אי גמירות דעת?
טענה נוספת של ב"כ של הגבר הייתה אי-גמירות הדעת של מרשו במעמד חתימת ההסכם. לטענתו, אין הגבר יודע קרוא וכתוב והוא ראה את ההסכם לראשונה ביום הדין, כאשר לא קיבל הוא כל ייעוץ לגביו.
לטענתו - מרשו לא הבין את הסברי ביהמ"ש, סבר כי ההסכם הוא לשלום בית והוסיף כי גם הסבר נאות אינו יכול להוות תחליף ליעוץ משפטי באשר לתוצאות כשלון שלום הבית.
השופט דחה טענתו זו של הגבר שכן ידיעת קרוא וכתוב, ככל ידיעה אחרת, מצריכה עדות ישירה שיכולה לבוא בראש ובראשונה מפי הגבר. עם זאת מקום בו האישה הכחישה את הטענה, לא ניתן היה להסתפק אך ורק בדברי הגבר כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב, אלא היה על ההגנה להציג ראיות אובייקטיביות בדבר חוסר הידיעה.
ראיות אובייקטיביות מעין אלו ניתן להביא על דרך של עדויות ממי שמכיר את הגבר קודם להליך ויכול להעיד כי בנסיבות אחרות נוכח לדעת כי האחרון אינו יודע קרוא וכתוב – דבר אשר לא נעשה.
השופט אף הוסיף כי גם מקום בו היה הנתבע מוכיח כי אינו יודע קרוא וכתוב, אין זו הבטחה כי היה בכך להועיל לו. מפסיקות קודמות ידוע כי החזקה לפיה אדם הבין והסכים לתוכן מסמך עליו הוא חתם, נפסק כי אפילו עיוור או אנאלפבית שחתם על מסמך, והמסמך נוגע לעסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה (גם אם בפועל פרטיה אינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשות), אין הוא יכול להישמע בטענה שלא נעשה דבר, והנטל להוכיח טענה מסוג זה הינו כבד מן הנטל הנדרש ברגיל במסגרת משפט אזרחי.
