הליכי גירושין אינם הליכים משפטיים פשוטים והם כרוכים פעם רבות בסבל ועוגמת נפש. הדברים מסתבכים עוד יותר כאשר מדובר בנישואים ארוכי שנים וכאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים. במסגרת הליכים אלו שלובים זה בזה נושאים אמוציונאליים כגון טובת הילדים לצד נושאים גשמיים כגון רכוש וכספים.
לכל אלה ניתן להוסיף גם את המצוקה הנפשית נוכח המשפחה המתפרקת, והחשש מפני הבאות. האם חתימה על הסכם גירושין, בתוך פקעת הלחץ של הגירושין, יכולה להיות חתימה תחת לחץ. האם מספר חודשים לאחר חתימה על הסכם הגירושין, ניתן יהיה להגיש בקשה לבטלו. כיצד אפוא מתייחס בית המשפט לנסיבות הגירושין בתור גורם לחץ המשפיע על מצבם הנפשי של בעלי הדין.
מדובר בעתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, אשר כוונו כנגד פסקי דין שניתנו בבית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול. פסקי דין אלו עסקו בתביעות אשר הוגשו על ידי אישה לביטול הסכם גירושין שנחתם בין בעלה לבינה.
בני הזוג היו נשואים שנים רבות, ובמהלך נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים.
קראו עוד בתחום:
- תלות אובססיבית הביאה להגשת תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין
- תביעה לביטול מתנה בין בני משפחה - מתנה במקרקעין ללא הסכם בכתב
- ויתור מרצון על סעיפים בהסכם גירושין, האמנם?
- הסכם ממון יאושר על ידי שיחת טלפון בינלאומית
בשלב מסוים התדרדרה מערכת היחסים בין השניים, ואלו פנו להליכי גירושין. בינואר 2008 גובשו בין הצדדים עקרונות להסכם גירושין והסכם ממון. עקרונות אלו קיבלו בבית הדין הרבני תוקף של פסק דין.
במסגרת העקרונות אשר גובשו היו נושאים הנוגעים לכתובה, לילדים, למשמרות, להסדרי הראיה, לרכוש, לכספים, למועד הגירושין, לעזיבה זמנית של הבעל את הדירה המשותפת ועוד. כמו כן, נקבע כי גובה מזונות הילדים, ונושאים רכושיים אשר לגביהם לא הגיעו הצדדים להסכמה, יוכרעו בבית הדין הרבני לאחר סידור הגט.
שמונה חודשים לאחר מכן, משכשלו ניסיונות לבצע ההסכם, הגישה האישה עתירה בשם שלושת הילדים למזונות ילדים לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. בד בבד הגישה האישה תביעה לביטול הסכם עקרונות הגירושין לבית הדין הרבני.
"לחץ בשל ריב ומדון אינו מהווה אונס"
האישה טענה כי יש לבטל את ההסכם וזאת משום שהיא חתמה עליו כאשר הייתה נתונה תחת לחץ רב. בית הדין האזורי קבע כי הצדדים היו מודעים לכל העובדות והידיעות הנצרכות לגירושין. אי לכך, בית הדין סבר כי ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי כל מה שכתוב בהסכם נכתב מתוך מודעות גמורה, בהבנה ולא בלחץ. בית הדין הרבני הדגיש עוד כי בני הזוג הגיעו להסכמות לאחר ניהול ארוך של משא ומתן. זאת ועוד, האישה אף הייתה מיוצגת במהלך כל המו"מ על ידי עורך דין מטעמה.
האישה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני באשדוד, לבית הדין הרבני הגדול בירושלים. בספטמבר 2009 דחה בית הדין הגדול את הערעור בקובעו כי האישה "לא הייתה פסולת דין והייתה מיוצגת על ידי עורך דין לאורך כל הדרך".
כמו כן, בית הדין ציין כי הוא התרשם מהתנהלות העותרת לאורך כל הדיונים והוא היה סבור בהחלט שהיא הייתה מודעת לכל האמור בהסכם ולא הייתה כפויה לחתום עליו. "לחץ נסיבתי של ריב ומדון כתוצאה ממצב בין זוגי קשה לא מהווה אונס, ואינו כרוך באופן ישיר בחתימה על ההסכם", נקבע.
