בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על החלטות אשר ניתנות בבתי הדין הדתיים בכלל, ובתי הדין השרעיים בפרט. התערבותו של בית המשפט העליון בהחלטות אלו הינה חריגה ביותר. במקרים בהם מדובר בהחלטה פרוצדוראלית פשוטה אשר נוגעת להארכת מועדים, הדברים נאמרים ביתר שאת. בית הדין הגבוה לצדק יתערב אפוא בעניינים אלו בצמצום והתנהלותו מוגבלת לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה ב"עקרונות הצדק הטבעיים".
השופט חשין התייחס בפסיקתו לעילות ההתערבות של בג"צ במקרים אלו. "על חריגה מסמכות אין צורך לעמוד שכן היא אם כל חטאת. אשר לפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, את אלה דימה בית המשפט לחריגה מסמכות, ובחנית זו התערב בהחלטותיהם של בתי-דין דתיים", כותב חשין, "פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי הינה כחריגה מסמכות, וזאת שכן מקובל עלינו שבית המשפט הגבוה לצדק מתערב בבתי-דין דתיים אך במקום שאלה חורגים מסמכותם".
בתי הדין השרעיים, בדומה לכל גוף המפעיל סמכות שיפוטית או סמכות מעין שיפוטית, כפופים לעקרונות הצדק ומחויבים לפעול על פיהם. לדוגמא, מוטל עליהם להניח לצדדים להשמיע את טענותיהם באופן הוגן וצודק. כמו כן, החלטות המתקבלות בבתי הדין הדתיים אינן יכולות לסתור את חוקי המדינה הכלליים.
במקרה אשר הונח לפתחו, נדרש בג"צ לבחון האם החלטה של בית הדין השרעי להפנות צדדים שהגיעו לפניו להליך בוררות, תוך מינוי הבוררים ואישור החלטתם, נעשתה בגדר סמכות?
בוררות על פי בית הדין השרעי - המסגרת המשפטית
סעיף 130 לחוק המשפחה העות'מאני הינו הסעיף הרלבנטי לסוגיה זו. סעיף זה מסדיר את האפשרות של קיום הליך בוררות במסגרת סכסוך גירושין בין בני זוג מוסלמים. במסגרת הסעיף נקבע נוהל לפירוק נישואין בין בני זוג אשר פרץ ביניהם קרע וסכסוך. נוהל זה יסודו בקוראן והוא מהווה דרך נוספת לפירוק נישואין.
על פי הנוהל, כל אחד מבני הזוג רשאי לדרוש את הקמתה של "מועצת משפחה" אשר מורכבת מנציג ממשפחת הכלה ונציג ממשפחת הבעל. במידה והצדדים אינם מגיעים לעמק השווה, רשאי הקאדי להוסיף בורר שלילי או להורות על הקמת מועצת משפחה חדשה. במידה וגם כאן לא נמצא מזור לקרע, מוסמך בית הדין לפרק הנישואין.
תפקידם של בוררים אלה הינו כפול. ראשית, עליהם לקבוע האם קיים סיכוי לשלום בית או שמא אין מנוס מגירושין. במידה וההחלטה היא כי על השניים להיפרד, הבוררים נדרשים לקבוע מי מהצדדים היה אשם בפירוד. זכותה של האישה למוהר הינה ככל שהאשם תלוי בבעל. במקרה דנן, בית הדין השרעי הורה לבני הזוג להתגרש, בהתאם לסעיף זה, והתיר את חזרתם לחיות ביחד בהסכם נישואין חדש וכתובה חדשה.
הבוררים היו ממשפחת הבעל בלבד
האישה העלתה שורה ארוכה של טענות כנגד החלטה זו. ראשית, טענה היא כי לא הייתה זו בסמכותו של בית הדין השרעי להפנות הצדדים לבוררות. בית המשפט העליון דחה טענה זו. "על-פי הוראת הסעיף", נכתב, "כל אחד מבני-הזוג היה ראשי לדרוש הקמת מועצת משפחה, כך שלא הייתה כל מניעה מצדו של הבעל להגיש תביעתו לבוררות בהתאם לסעיף זה".
קראו עוד על בתי הדין השרעיים:
- בקשה לדחיית תביעת משמורת בשל העדר סמכות למרות המרת דת
-
פקיד מרשם האוכלוסין לא הכיר בתביעת אבהות על סמך פסק דין בבית דין שרעי - חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
- תביעה למזונות אישה וילדים עפ"י הדין השרעי
- סמכות בימ"ש לענייני משפחה מול ביה"ד השרעי
העותרת טענה גם בנוגע להליך מינוי הבוררים. לטענתה, מינוי הבוררים נעשה ללא ידיעתה. כמו כן, העותרת ציינה כי שני הבוררים היו מצדו של הבעל. בית המשפט העליון קיבל את דבריה וקבע כי על פניו נראה שיש בסיס ועוגן לטענותיה בהוראות החוק. כאמור, העדיפות היא למינוי בורר מכל צד, והאפשרות לחרוג מכך תלויה באם לא נמצאו בוררים מתאימים מתוך המשפחות.
בית המשפט העליון ציין כי אם לא נמצאו בוררים מתאימים ממשפחתה של הכלה, הרי שהיה עליו למנות בוררים חיצוניים ולא שני בוררים מצידו של הבעל.
"די בפגמים שנפלו בהליך מינוי הבוררים, ובעיקר בפגם הנעוץ בהשתייכותם של שני הבוררים למשפחתו של הבעל בלבד, כדי לעורר ספק של ממש בדבר תקפותו של הליך המינוי, וכפועל יוצא, לעורר ספק גם בתקפות פסק-דינם של הבוררים ופסק-דינו של בית-הדין האזורי שניתן בעקבותיו", סיכם בג"צ החלטתו.
