האם ניתן להטיל אחריות על אישה עגונה בגין הימלטות בעלה חרף צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגדו? האם העובדה שהאישה לא הודיעה בו במקום לבעל או לרשויות על הצו, עומדת לה לרועץ?
בני הזוג ניהלו הליכים במסגרת גירושין בבתי הדין הרבניים בישראל. בעקבות בקשתה של האישה, הוצא כנגד הבעל צו עיכוב יציאה מהארץ. האישה טענה כי ההודעה בדבר צו עיכוב היציאה מהארץ הגיעה למשטרת הגבולות רק יום לאחר קבלת בקשתה. עיכוב זה הביא, לטענת האישה, להימלטות הבעל מן הארץ והותרתה כאשר היא עגונה וללא יכולת לשאת בגפה במזונות הילדים.
קראו גם:
- סרבן גט ישלם פיצויים על סך 377 אלף שקלים
- פיצויים לעגונה בסך של 700,000 ש"ח
- תביעה לגביית מזונות קטינים מהורי האב
האישה הגישה תביעה בגין כך כנגד בית הדין הרבני ומשטרת הגבולות. בכתב התביעה נטען כי היה על בית הדין הרבני להביא לידיעת משטרת הגבולות אודות הצו על אתר. סכום התביעה עמד על 300,000 שקלים.
המשטרה ובית הדין הרבני טענו כי על האישה הייתה מוטלת האחריות למסור לבעלה אודות צו עיכוב היציאה מהארץ. לטענת הנתבעים, צו עיכוב יציאה מהארץ איננו צו הגבלה שכן טרם הסתיימו ההליכים בנוגע להליך הגירושין דנן. כמו כן, בית הדין הרבני טען כי הוא נהג לפי הנוהל (בתקופה הרלבנטית) ומסר הודעה למשטרת הגבולות בדואר רשום. השופטת, אנה שניידר, קבעה כי יש לקבל את טענות הנתבעים ולדחות את התביעה.
האשמה מוטלת על האישה ועורכת דינה
בפסק הדין נקבע כי המשטרה נהגה באופן סביר כאשר מיד לאחר קבלת הצו, רשמה היא את קבלתו. בית המשפט קבע כי לגבי בית הדין הרבני, מזכירות בית הדין פעלה על פי המצופה ממנה באותה התקופה – מסירת הודעה למשטרת הגבולות לגבי הצו בדואר רשום. למרות שלא הומצא העתק עבור משטרת הגבולות, וחרף העובדה שצו עיכוב יציאה מהארץ הינו צו הגבלה, לא הייתה רשלנות מצד בית הדין הרבני.
השופטת הוסיפה כי למרות שהאישה לא ידעה מהם ההליכים אשר עליה לנקוט לאחר הוצאת הצו, באת כוחה ידעה גם ידעה מה עליה לעשות. קל וחומר כאשר קיים חשש ממשי שהבעל ינסה להימלט מהארץ תוך שהוא משאיר את האישה ואת ילדיהם המשותפים מול שוקט שבורה. אין לתובעת אלא להלין על עצמה או על עורכת דינה, נכתב בפסק הדין, למרות שמדובר בתוצאה עגומה עבורה ועבור הילדים.
