קטין כבן 13, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי במסגרת הסכם המזונות אביו חויב לשלם לו ולאחיו דמי מדור, ולאחר שעברו להתגורר בדירה שרכשה אמם, האב הפסיק לשלם את דמי השכירות, ולא משלם את כל סכום המזונות שנקבע.
על פי פסק דין של בית משפט לענייני משפחה משנת 2007, חויב האב בתשלום מזונות לקטינים, הכולל: מזון, ביגוד, חינוך, ודמי מדור בסך של 40% מעלות שכר הדירה, בכפוף לכך שיציגו חוזה שכירות.
לאחר מתן פסק הדין בעניין חלוקת הרכוש, חתמו ההורים על הסכם גירושין, והאם קיבלה סך של 1,300,000 שקלים כנגד ויתור על כל טענותיה הרכושיות, ובנוגע לתשלום המזונות נקבע כי כל צד רשאי להגיש תובענה בעת שיחפוץ בכך.
לאחר שעברו לדירה החדשה האב הפסיק לשלם דמי שכירות
כחודשיים לאחר חתימת ההסכם, רכשה האם דירה, באמצעות הכספים שקיבלה בהסכם, ומיד כאשר עברו האם והילדים להתגורר בה, האב הפסיק לשלם את דמי השכירות.
בעקבות הפסקת התשלום, הגיש הבן הבכור תביעה ועתר לחייב את אביו לשלם לו לאחיו, בנוסף למזונות בהם חויב, גם דמי טיפול בסך של 1400 שקלים, במקום דמי המדור, לצורך צרכים מיוחדים שנועדו לתשלום שכר לימוד בבית ספר דמוקרטי והוצאות חגיגת בר המצווה.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בטענה כי לא חל כל שינוי בהכנסותיה של האם, על כן אין הצדקה לקבוע תוספת כלשהי עבור הדיור, ואף חייב אותה בהוצאות משפט בסך של 15,000 שקלים. בנסיבות אלה פנה הקטין לבית המשפט המחוזי והגיש ערעור בעניין המזונות.
יש לבחון את יכולתה של האם וגיל הקטינים
בית המשפט נדרש לבחון האם יש לחייב את האב בתשלום השתתפות עלות הדיור של ילדיו הקטינים המתגוררים בבית אמם שנרכש בכספיה שלה, וקבע כי על פי המשפט העברי, אין לפטור את האב מתשלום זה, ויש לבחון את חיובו בהתאם לגיל הקטינים, תוך התחשבות ביכולתה הכלכלית של האם.
בעת הגשת התביעה, הקטין היה בן 13, וכיום הוא מתקרב לגיל 15, וחיוב במזונות קטינים בגיל זה, הוא מכוח דיני הצדקה, לפיהם האב מחויב בדיור בסיסי בלבד, ולא בדיור ראוי, שנועד לשמר את רמת החיים שהילדים היו מורגלים בה, טרם נפרדו ההורים.
רכישת הדירה אינה פוטרת את האב מתשלום דמי מדור
השופט ציין כי רכישת הדירה דומה לחיסכון בבנק, והעובדה כי האם בחרה להשתמש בכספים שקיבלה במסגרת הסכם הגירושין לצורך קניית בית, במקום להפקיד אותם בתכנית חיסכון, אינה פוטרת את האב מהתחייבותו הקודמת לשאת בדמי מדור לילדים.
בסופו של דבר בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע כי יש להחזיר את התיק לבית משפט קמא, על מנת שיידרש מחדש לשאלת השתתפותו של האב בעלות הדיור של הקטין. עוד נקבע כי מאחר והתיק יוחזר, יבוטלו הוצאות המשפט בהן חויבה האם, והאב יישא בהוצאות הערעור בסך של 10,000 שקלים.
עמ"ש 28592-05-13
