באשר למזונות הקטינים,במקרה והצדדים יהודים יכול הדין עליהם הוא הדין העברי, על פי סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה הקובע שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו.
על פי הדין העברי אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מן הדין, חובה זו הורחבה עד גיל 15 ככל שהדבר נוגע לצרכיהם ההכרחיים של הקטינים ומעבר לכך מדין צדקה. החיוב מדין צדקה מוטל על שני ההורים. חיוב מזונות ילדים הוא חיוב מדין צדקה ומוטל על שני ההורים בהתאם לצרכי הקטינים מחד ואפשרויותיהם הממוניות מכל מקור שהוא מאידך.
כיצד נקבע היקף המזונות?
היקף המזונות נקבע בהתאם לצרכי הקטין וכפי יכולתו של האב. ככלל, חובתו של האב לשאת במזונות ילדיו הקטינים, אולם, אין זאת אומרת שעליו להתמודד לבדו במערכה. בחישוב שיעור המזונות נקבע בפסיקה שיש לשקלל כמה מרכיבים: צרכיהם של הקטינים, גובה השתכרותו של האב וכן גובה השתכרותה של האם. כך קבעה כב’ השופטת פרוקצ’ה בפרשת אוחנה נ’ אוחנה):
"במסגרת הערכת המזונות שעל הבעל לשלם לילדיו יש לקחת בחשבון גם יכולתה הכלכלית של האם, וזו משליכה על היקף צרכיו של הילד ועל היקף המזונות שעל הבעל לשלם".
בפרשת צינובוי נ’ צינובוי נקבע, כי בהערכת המזונות שעל האב לשלם לילדיו מעבר לצרכיהם ההכרחיים יש ליתן משקל לאיזון לפי הכנסות הצדדים, יש לחשב את הצרכים ולהסתמך על הכנסות ההורים שניהם. יש לשקול את מרכיב הכנסות האם כחלק מתוכנית משק בית כלכלית קיימת, אף אם התא המשפחתי כבר התפרק וזאת לטווח זמן קצר.
