במקרים בהם מדובר בבני זוג מוסלמים, חובתו של האב המוסלמי לזון את ילדיו עולה גם מן ההלכה השרעית. על פי הדין האישי החל על מוסלמים, חייב אב במזונות ילדיו חובה אבסולוטית החלה עליו בלבד. בדין השרעי האדם מחויב במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו) וקשרי דם (בן לאביו, אב לבנו וכדומה).
המקור לכך נעוץ בקשרי הדם של המעורבים ובשל היותם של הקטינים חלק מהאב ובשר מבשרו. שורשיה של הלכה מוסלמית נחלקים לפי המוסלמים הסונים לארבעה מקורות כאשר החשוב מביניהם הוא הקוראן, התורה שבכתב.
קראו עוד בתחום:
- עילה להגשת תביעת מזונות זמניים לקטין כאשר בני הזוג חיים ביחד
- מגורים משותפים במהלך הליך גירושין - האם תשלום מזונות ישירות לאם?
- בחינת יכולת כלכלית של האב במסגרת תביעת מזונות הכרחיים
- מזונות דמי טיפול
- הגדלת מזונות ילדים, אימתי?
כוונה זו עולה גם מהחומר המשפטי המפורט בקוראן (דיני אישות וכיוצא בזה) וגם מן הסונה – התורה שבעל פה (הספרות החדית אשר הוכרה כמתארת את אורח חיי הנביא שראוי לחוקתה). גם הקוראן וגם הסונה קובעות את חובתו של האב בתשלום מזונות ילדים. בקוראן מופיע חיוב מפורש זה בפרשת "אלטלאק".
כאן המקום להדגיש כי בעניין זה אין הבדל בין האסכולות השונות אצל הסונים, לרבות באסכולה החנפית שאומצה בחוק המשפחה העותומאני. גם אב אשר טוען כי הוא משתייך לאסכולה שאיננה האסכולה החנפית (השאפעית או אחרת), הרי חיובו במזונות ילדים עולה מן הקוראן ומן הסונה באופן ברור.
אין הפרדה בין מזונות הכרחיים למזונות מדין צדקה
בניגוד למעגלים המשפטיים המוכרים בדין העברי (הפרדה בין מזונות בסיסיים ובין מזונות מדין צדקה), הדין המוסלמי קובע אי שוויון מלא המטיל את חובת המזונות על האב בלבד. על פי הדין השרעי, האב חייב במזונות הילדים ואין אדם נוסף אשר משתתף עימו בכך. במילים אחרות, אין כל חובה המוטלת על האם לזון את ילדיה ולהשתתף עם האב בתשלום המזונות.
הכלל השרעי הראשון ביחס למזונות כל אדם, לרבות מזונות קטין, קובע כי אדם חייב לזון את עצמו מכספו ורכושו (זולת אם מדובר באישה ואז מזונותיה הם חובה המוטלת על בן זוגה). כאשר מדובר בקטין אשר אין ברשותו רכוש או הכנסה, מוטלת החוב לזון אותו על אביו בלבד. מכאן עולה כי המבחן במזונות קטין בדין השרעי הינו מבחן הנזקקות.
בחינת יכולת השתכרות על פי הדין המוסלמי
שיעור גובה המזונות אשר יש להטיל על אב מוסלמי תלוי במצבו הכלכלי של האחרון. העניין מוכרע על פי יכולת האב לכלכל את עצמו את הילדים. במקרים בהם מדובר באב אמיד, מחויב הוא במזונות "יסאר" שהינן מזונות שפע. במקרים בהם האב הינו עני וחסר יכולת, יחויב הוא במזונות "אעסאר" (דוחק). בהשוואה למשפט העברי, מזונות "אעסאר" הינם מזונות הכרחיים.
בפסיקה של בתי הדין השרעיים נפסקו לקטינים מזונות מינימליים ("מזונות קיום") בסך ממוצע של 900 ₪ לחודש. מזונות אלו כוללים רק אוכל ולבוש, וזאת כעולה מסקירה שמצויה בפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה.
קראו בנוסף:
- חשש ל"ממזרות" בדין השרעי, האם תיערך בדיקת האבהות?
- פיצויים לאישה מוסלמית בעקבות גירושין חד צדדיים
- הפרת הבטחת נישואין בעדה המוסלמית לאחר טקס האירוסין
- תביעה למזונות אישה וילדים עפ"י הדין השרעי
פסיקת מזונות בדין המוסלמי מורכבת משני תחומים – האחד, תחום פסיקת המינימום של דמי מזונות ללא צורך בהבאת ראיות מיוחדות. השני – פסיקת מזונות על פי פוטנציאל השתכרות. על פי הדין המוסלמי, יכולתו של אב ובעל לשאת במזונות אשתו וילדיו אינה נמדדת רק על פי הכנסתו בפועל אלא בהתאם לפוטנציאל השתכרותו.
הדין המוסלמי קובע כי אדם אשר איננו יכול לעבוד או להשתכר הינו אחד משני הבאים – לוקה במחלת נפש או מחלה הגורמת לאובדן מוחלט של כושר השתכרות, או מחוסר עבודה.
יודגש, די בהיות האב בריא בגופו על מנת לאיין את טענתו כי הוא מחוסר עבודה. ההלכה הפסוקה קובעת כי אם עיסוקו של האב אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעסוקה אחרת שתאפשר לו קיום חובותיו כלפי הקטינים ולהתאמץ עד קצה גבול יכולתו (אף לעבוד כפועל פשוט). כל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות כדי לפטור עצמו מחיובו לפרנסת ילדיו הקטינים.
