כאשר בני זוג אשר אינם משתייכים לאותה הדת מחליטים להתגרש בישראל, ומוגשת לבית המשפט תביעה עבור מזונות ילדים, נפסקים המזונות לפי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959. האם במקרה זה ישנה משמעות לשאלת המשמורת על הילדים. דהיינו, האם יש לחלק את המזונות בין ההורים באופן המביא לידי ביטוי את סוגיית ההורה המשמורן, גם מבחינה כספית?
סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. מדובר בבני הזוג אשר התחתנו בנישואין אזרחיים והתגרשו כשנתיים לאחר הנישואין. שנה וחצי לאחר הגירושין, שבו הצדדים לחיים משותפים ובמהלך תקופה זו נולד בנם המשותף. בעת שהיה הקטין בן כשנתיים וחצי, הגישה התובעת תביעה למזונותיו כנגד אביו.
במהלך בירור תביעת מזונות הקטין, נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע ליהדותה של האישה (וכתוצאה מכך בקשר ליהדותו של הקטין). הצדדים הסכימו אפוא כי פסיקת המזונות תהיה לפי הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959.
קראו עוד:
- חישוב מזונות מכוח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)
- מזונות חיילים
- זכות תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטינים
- תביעה עצמאית או תביעה בגין שינוי נסיבות?
בית המשפט לענייני משפחה קבע, בפסק הדין בתביעת המזונות, כי צרכיו של הקטין אשר לא נקבעו על פי השתייכות דתית, יעמדו על כ-4,000 שקלים בחודש. בנוגע ליחס המזונות, נקבע כי האב יישא ב-52.2% ממזונות הקטין, והאם תישא ביתרה. יחס זה שונה בבית המשפט בשל העובדה שהאם הינה הורה משמורן אשר דואג לצרכיו של הקטין מדי יום. אי לכך, בית המשפט העמיד את היחס בין הצדדים על 65:35.
ערעור - משמורת רק בנוגע לצרכים כלליים
הנתבע הגיש ערעור על פסק דין זה ובמסגרתו טען כי היה על בית המשפט לחלק את נטל הנשיאה במזונות הקטין בצורה שונה. לשיטתו, סעיף 3(א) לחוק המזונות קובע כי הקריטריון היחידי אשר אמור להנחות את בית המשפט בקביעת מזונות לפי חוק זה הוא שיעור הכנסתם של ההורים.
בפסק הדין בערעור עמדו השופטים על הבעייתיות הקיימת בפסיקת מזונות לפי סעיף 3(א) לחוק המזונות. מצד אחד, המחוקק לא מאפשר התחשבות בשאלה בידי מי מצויה משמורת הילדים. מאידך, המחוקק אינו פותר את חוסר שוויון זה בהוראות מפורשות.
בית המשפט סקר את התקדמות הפסיקה בעניין זה ויישב אותה עם הוראות סעיף 3א לחוק המזונות. בפסק הדין נכתב כי לשם קביעת מזונות קטין על פי סעיף 3א לחוק, יש לדון בנפרד בשאלת צרכי הקטין ובסוגיית הנשיאה בנטל. בית המשפט קבע כי יש לעבור שלושה שלבים בעניין זה:
- חישוב צרכי הקטין באופן אובייקטיבי - במסגרת בחינת המזונות, יש לחשב את צרכיו של הקטין בנוגע למדור, מזון, הלבשה, חינוך וכדומה. בית המשפט קבע כי אין להידרש לקביעת דמי טיפול על פי משמעותה בדין האישי. תחת זאת, יש לחשב ולכמת את הצרכים הכלליים של הקטין. הלכה פסוקה היא כי צרכים אלה הם הצורך של הקטין לחיות במחיצת מבוגר בעת שהוא שוהה בביתו, בכפוף לגיל ולשעות. כמו כן, הקטין זקוק גם להתייחסות של ההורה ושעות פנאי משותפות (לדוגמא, סיוע בלימודים, הסעות לחוגים וכדומה). צרכים אלו צריכים לבוא במסגרת הרכיבים השונים הכוללים את צרכי הקטין.
- בחינת שיעור הנשיאה בנטל לפי הכנסה – בשלב זה, בוחן בית המשפט את השיעור היחסי בנטל הנשיאה במזונות לפי שיעור ההכנסות הפנויות של ההורים.
- יישום שיעור הנטל על הצרכים הכלליים – הרכבת מזונות הילדים נעשית על ידי חיבור שני השלבים הראשונים. דהיינו, משמעות המשמורת באה לידי ביטוי באופן כספי בהתאם לנסיבות המקרה. זאת תוך שמירה על הוראת סעיף 3א לחוק: קביעת נטל הנשיאה ללא זיקה לשאלת ההחזקה בקטין. כך, שינוי מהותי בהחזקה בפועל בקטין לא יביא לשינוי בעקרון היחסי של נטל הנשיאה במזונות, אולם יביא לשינוי בפועל בתשלום המזונות.
לסיכום, נפסק כי אין לחלק את סכום המזונות הכללי בין ההורים על פי נטל המשמורת. עם זאת, בבוא בית המשפט לחשב את מזונות הקטין, נקבע כי שיעור המזונות אשר יוטל על האם בנוגע לצרכים הכלליים יהיה מבוסס, בין השאר, על נטל הנשיאה כהורה משמורן.
