תביעה למזונות ילדה כבת שנה וחצי. הורי הקטינה יהודים. הם אינם נשואים. הקטינה היא בתם, כיום כבת שנה וחצי. האב הוכר כבעל נכות יציבה בשיעור של 75% מיום 1.9.07. החל מיום 1.10.08 ועד ליום 1.7.09 נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%.
מהו היקף המזונות שיש לקבוע?
הצדדים יהודים, ועל כן הדין החל עליהם הוא הדין העברי, סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), קובע שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. על פי הדין העברי אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מן הדין. התובעת משתייכת לקבוצת הגילאים 0-6 ולכן החובה על הנתבע לספק את צריכה ההכרחיים. חובה זו היא אבסולוטית.
בהתאם להלכה צרכיו ההכרחיים של קטין הם הצרכים הבסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים. לצורך סיפוק צרכים אלו אין מחייבים האב לפי עושרו, ולכן צרכים אלו "שווים הם לעני ולעשיר". סיפוק המזונות לקטינה מעבר לצרכיה ההכרחיים, הוא מדין צדקה וחל על שני ההורים, לגביהם, צריך ביהמ"ש לשקול בין יתר שיקוליו גם את רמת השתכרותה של האם. באשר למזונות מדין צדקה, היקף המזונות נקבע בהתאם לצרכי הקטין וכפי יכולתו של האב.
בענייננו, הנתבע סבור שהוא איננו חייב במזונותיה ובכל מקרה אין לחייבו בסכום העולה על 1,000 ₪ לחודש וזאת משום שהוא איננו עובד, מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי ואף חייב למוסד לביטוח הלאומי עבור החזר תשלום המזונות לשני ילדיו הנוספים.עוד הוא טוען שלאם פוטנציאל השתכרות גבוה משלו וכן שהאם נתמכת על ידי הוריה.
הסכום אותו מבקש הנתבע לקבוע לסיפוק מזונות הקטינה בסך 1,000 ₪ אינו עולה בקנה אחד עם הדעה הרווחת בפסיקה, לפיה הסכום המינימאלי לכיסוי צרכי הקטין היא בסך של 1,150 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הוצאות החינוך והוצאות המדור אשר גם הם מהווים צרכים הכרחיים.
יש לדחות אאת טענות כל אחד מהצדדים לפיהן יש להתחשב בסיוע שהורי הצדדים נותנים לכל אחד מהם. הורי האם והורי הנתבע אינם צד להליך. באשר להורי האם גם אם הם מסייעים בכלכלת נכדתם אין בכך כדי לפטור את הנתבע מלזון את בתו הקטינה.באשר להורי האב הם אינם צד להליך וממילא הכנסתם לא הוכחה.
בהתאם להלכה הנוהגת בעובדה שהאב מתפרנס מקצבת נכות ובהכנסתו אין כדי לכסות על צרכיהם ההכרחיים של ילדיו אין כדי להניע את בית המשפט לפסוק סכום נמוך בהרבה מן הדרוש לכיסוי הצרכים המוכחים שלהם מהחשש שמא הסכום ישולם ע"י הביטוח הלאומי וחובו של הנתבע לביטוח הלאומי יחייב נקיטת הליכים נגדו. בנסיבות הללו על המוסד לביטוח לאומי להתחשב במצבו של המשיב עובר לקביעת דרכי הגבייה.
לאחר שנשקלו צרכי הקטין, ההכנסות וההוצאות שמוציא כל אחד מהוריו, יש לפסוק: הנתבע ישא במזונות הקטינה בסך של 1,300 ₪ לחודש. סכום המזונות ישולם עד הגיע הקטינה לגיל 18 או עד גמר בית הספר התיכון לכל המאוחר ובתקופת השירות הצבאי ישא הנתבע בשליש מסכום זה. סכום המזונות ישולם החל ממועד הגשת התביעה בניכוי סכום המזונות הזמניים ששולם אם אכן שולם. בנוסף ישא האב במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי וזאת בתיאום מוקדם עם אם הקטינה.
לסיכום,
בעובדה שהאב מתפרנס מקצבת נכות ובהכנסתו אין כדי לכסות על צרכיהם ההכרחיים של ילדיו אין כדי להניע את בית המשפט לפסוק סכום נמוך בהרבה מן הדרוש לכיסוי הצרכים המוכחים שלהם מהחשש שמא הסכום ישולם ע"י הביטוח הלאומי וחובו של הנתבע לביטוח הלאומי יחייב נקיטת הליכים נגדו.
