אחד החובות המוטלים על אב כלפי ילדיו, גם כאשר הוא איננו נשוי עוד לאמם, הוא תשלום חלקם במדור. דהיינו, תשלום חלקם של הקטינים מבחינת מקום מגוריהם. לעיתים, במקום לשאת בתשלום דמי שכירות חלקיים, האב מבקש לפרוע את המדור "מראש". דהיינו, להעביר לאם סכום מסוים שיהווה פירעון מראש של מלוא דמי המדור לעתיד ועד לגיל 18.
קראו עוד בתחום:
- מדור שקט ושלו - צו מניעה זמני, אימתי?
- זכות אישה למדור - משמעות מבחינת גידול קטינים בבית
- זכות פירוק שיתוף בדירה גוברת על זכותה של האישה למדור
- מדור כאשר האם והילדים גרים אצל הסבים?
- האם ייפסק לטובת אישה וילדים מדור עתידי ליום שאחרי מכירת דירה משותפת?
מדובר במהלך שיכול להיות נכון מבחינתם של האישה והילדים, וזאת משום שהוא יאפשר לאם לרכוש דירה משל עצמה ולא להיות תלויה בשכר דירה עתידי. עם זאת, במידה והאם משתמשת בסכום שניתן מראש לשם תשלום דמי שכירות, הרי שהיא איננה יכולה לתבוע בהמשך מדור נוסף. להלן דוגמא למקרה כאמור.
במסגרת הליכי גירושין בין אישה לבעלה, הגבר שילם לאשתו סך של כחצי מיליון שקלים בעבור רכישת דירה. במקום לרכוש נכס, האישה השתמשה בכסף לשם תשלום שכירות. כאשר אזלו הכספים, האישה הגישה כנגד הבעל תביעה להשבתם וזאת בטענה כי היא זכאית למדור עבור הילדים והיא שילמה את שכר הדירה מהונה האישי.
תובעת 3,900 שקלים בחודש
עובדות המקרה היו כדלקמן. הבעל שילם לאשתו מראש את דמי המדור לילדיו בסכום כולל של כ-120,000 דולרים. עם זאת, גרושתו הגישה כנגדו תביעה לתשלום כ-60% מדמי השכירות של דירתה. האישה הגדירה את התביעה כ"הוצאות מדור לקטינים".
כאמור, הצדדים נפרדו וערכו ביניהם הסכם גירושין. הסכם הגירושין, אשר אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין בשנת 2005, קבע כי הבעל יעביר לפקודתה של האישה סכום של כחצי מיליון שקלים לשם רכישת דירה עבורה ועבור הילדים. עם זאת, האישה לא מצאה דירה מתאימה והחליטה להשתמש בכסף לצורכי שכירות. לאחר שהסכום כלה, האישה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה ל"תשלום הוצאות מדור קטינים". האישה טענה כי דמי השכירות שולמו מהונה האישי והבעל צריך לשאת בחלק ניכר מהמדור של ילדיו. הסכום הנתבע עמד על כ-3,900 שקלים בחודש. כמו כן, יצוין כי מדובר בתביעה מעבר למזונות הילדים ה"רגילים" בהם נשא הבעל.
האישה טענה כי כבר כאשר בעלה לשעבר העביר לה את הסכום הראשוני, על סך של כ-560,000 שקלים, לא היה זה סכום ריאלי לרכישת דירה במרכז הארץ. לדבריה, בית המשפט היה צריך לדחות את טענותיו של הבעל מבחינת קיומו של מעשה בית דין. כמו כן, האישה טענה כי אין לקשור את העניינים הכספיים בינה לבין בעלה, לסוגיות הנוגעות לילדים הקטינים. דהיינו, האישה הציגה את התביעה כתביעה עצמאית של הקטינים המוגשת באמצעותה. לטענתה, בית המשפט היה צריך לפסוק את המדור לקטינים וזאת משום שהם לא היו מחויבים להסכם בין הוריהם.
בית המשפט מותח ביקורת על האישה
בית המשפט בחן את הטענות אחת לאחת והשופט אף התקשה להסתיר את "תדהמתו" מהדרישות שהועלו על ידי התובעת. השופט, ארז שני, הגדיר את טענות האישה כ"משוללות כל היגיון, חסרות תום לב ולא הגונות". נקבע אדם איננו רשאי לסרב לבצע הסכם אשר הוא חתם עליו מול בית המשפט, ומצד שני לקבל את הכסף ולתבוע אותו מחדש בהליך אחר. השופט קבע כי הוא נתקל בקושי רב להגדיר את התביעה כמעשה הוגן וצוין כי כמעט בלתי אפשרי להזדהות עם האחרונה. "האם התובעת סבורה שמגיעה לה 60% מהתמורה לאחר שהיא כבר קיבלה 100% ממנה?", תהה השופט.
בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענות האב לכך שהסכום שהועבר לאישה במסגרת הסכם הגירושין היה למטרת רכישת דירה. נקבע כי מדובר ללא ספק בפירעון מראש של מדור הקטינים ואין לחייב את הנתבע בתשלום נוסף בגין מגוריהם של ילדיו. למעלה מכך, בית המשפט הדגיש כי האישה לא תבעה מבעלה לשעבר את חלקם היחסי של הקטינים בדירה, אלא היא הייתה סבורה שבית המשפט יפסוק עבורה שכ"ד מלא. זאת כאשר בדירה מתגוררים גם בן זוגה החדש וגם בנה מיחסיה השניים.
