סוגית השבת מזונות נידונה בעבר בפסיקה, ונפסק, כי נושא זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בבואו לבחון סוגיה זו ישקול בית המשפט את כלל הנסיבות, לרבות האם מדובר במזונות אשה או מזונות ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיוצ"ב.
השיקול המרכזי אפוא הינו השפעת הקיזוז על רווחת בן הזוג והילדים, היות ופעמים רבות הכספים שנפסקו ביתר כבר נצרכו ונאכלו, ואם יקוזזו אחורנית עלול להיווצר מצב של מחסור במשפחה. במקרים רבים קבע בית המשפט, כי אין לאפשר קיזוז של מזונות זמניים ששולמו ביתר (לאחר שהחיוב הקבוע הועמד על סכום נמוך יותר או בוטל), או לחילופין, כי תהא התחשבות מסוימת במה שכבר שולם, בין היתר באמצעות ויתור על גביית מזונות זמניים שטרם נגבו.
באלו מקרים יורה בית המשפט על השבת מזונות?
גם לגבי מזונות אישה היו מקרים בהם קבע בית המשפט כי לא סביר ולא הוגן לחייב אשה להחזיר מזונות שנפסקו לזכותה בעבר בסכום גבוה מן הראוי ברם, ייתכנו מקרים בהם לא יהיה מנוס מהשבת מזונות שהתברר כי שולמו ביתר.
כך לדוגמא, כאשר קיים פער משמעותי בין המזונות הזמניים למזונות הקבועים, עולה מאליה ההנחה, כי המצג שהוצג בפני בית המשפט מעיקרא לא היה מצג אמת, מצד זה או מצד זה, וכשם שכאשר המדובר במזונות ששולמו בחסר יוטל על הנתבע להשלימם, כך אין סיבה שלא לחייב את הצד התובע בהשבה במקרה ההפוך, תוך נקיטה בזהירות המתחייבת לעניין זה.
