חתן אשר ביטלדחה את החתונה מספר ימים לפני עריכת החופה נאלץ להתמודד עם תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין שהוגשה על ידי הכלה המאוכזבת. בית המשפט קבע כי החתן, אשר ביקש לדחות החתונה בגין אירוע של אלימות בין בני הזוג, לא ישלם פיצויים לחברתו לשעבר. נהפוך הוא, בית המשפט פסק עבור החתן הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים בגין הגשת התביעה.
מדובר בבני זוג אשר עברו לגור ביחד כמה חודשים בלבד לאחר שהחלו לקיים מערכת יחסים זוגית. בתוך זמן קצר נכנסה התובעת להריון והשניים גמרו אומר להתחתן. מספר ימים בלבד לפני האירוע, ביטל החתן את החתונה וביקש לדחות את החופה. הכלה, אשר התעקשה על קיום החתונה במועד, סירבה לקבל את הדחייה ואף הפילה את העובר בהפלה מלאכותית. החתן, בינתיים, פנה לדרכו והקים משפחה אחרת עם בת זוג חדשה. התובעת, בתגובה, הגישה תביעת פיצויים כנגד האחרון בגין הפרת הבטחת נישואין.
אירוע אלימות נעלם מכתב התביעה
התובעת טענה כי עשרה ימים בלבד לפני המועד היא התבקשה לחתום על הסכם ממון ובקשה זו גררה שורה של וויכוחים בין החתן לבינה. לטענתה, יומיים לפני החתונה היא הבינה כי הנתבע מתכוון לבטל החתונה והדבר התגלה לה מאולם השמחות בו הייתה החתונה אמורה להתקיים, ומהרב אשר היה אמור לערוך את הטקס. לטענתה, היא ניסתה, ביחד עם אחותה וגיסה, לשכנע את החתן לחזור בו אך לשווא.
קראו עוד על הפרת הבטחת נישואין:
- לפני חתונה קתולית - הפרת הבטחת נישואין
- תביעות נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה
- תלות אובססיבית הביאה להגשת תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין
- הפרת הבטחת נישואין במגזר החרדי
- הפרת הבטחת נישואין של גבר נשוי - תביעה מצד המאהבת
הנתבע טען כי הוא והתובעת רבו שלושה ימים לפני מועד החתונה והאחרונה עזבה את הבית בסוף הריב תוך שהיא שוברת את דלת הכניסה לבית. לדבריו, התובעת חזרה הביתה רק בשעת ערב ולא הסכימה לדבר עימו. יום לאחר מכן, לטענת הנתבע, הכלה המיועדת השתוללה בבית, השליחה חפצי נוי וכלי בית לכיוונו ואף הזמינה משטרה לביתם. תלונתה בוטלה רק כאשר השוטרים הגיעו למקום האירוע, טען הנתבע.
ביקש לדחות ולא לבטל
בית המשפט קיבל את טענות הנתבע וקבע כי מדובר בתביעת פיצויים אשר הוגשה בחוסר תום לב. בפסק הדין נכתב כי התובעת לא ציינה את האירוע האלים בכתב תביעתה ושבירת דלת הכניסה התבררה רק במהלך העדות בבית המשפט. כמו כן, בית המשפט קיבל את דבריו של הנתבע לכך שהוא היה מעוניין לדחות את החתונה, אך לקיימה, ואילו התובעת היא זו אשר סירבה לעשות כן. לגבי ההפלה, הנתבע טען כי למרות שההריון הפתיע אותו, הוא הכיר מיד באבהותו וההחלטה להפיל את הילד הייתה של התובעת בלבד.
בית המשפט קבע – כאמור – כדין התביעה להידחות. השופטת, מיכל שריר, דחתה את התביעה בקובעה כי טענות התובעת לא הוכחו ופרטים מהותיים בסכסוך לא מצאו אזכור בכתב התביעה. לדוגמא, האירוע האלים ועזיבת הבית שלושה ימים לפני החתונה.
כמו כן, התובעת הודתה כי החתן ביקש לדחות את החתונה ולא לבטלה, ועל כן ניתן לקבוע כי החתונה לא בוטלה באופן המצדיק תביעת פיצויים. לגבי הנזקים אשר נטענו על ידי התובעת, לרבות עוגמת הנפש, הבושה והוצאות ההפלה וההריון, הללו לא הוכחו ונדחו על הסף.
בית המשפט קבע, בסופו של היום, כי היות והתובעת סירבה בכל תוקף לכל פשרה בין הצדדים, ועמדה על ניהול ההליך המשפטי ללא הבאת עדים נגישים ורלבנטיים, וללא הוכחת נזקיה הלכה למעשה, יש לחייב אותה בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים.
