תובענה מטעם אבי הקטין להפחתת מזונות. פסק דין למזונות ניתן בבימה"ש לענייני משפחה. פסק הדין חייב את אבי הקטין לשלם למזונותיו של התובע את הסכום הנקוב בהחלטה למזונות זמניים 1,470 ₪ עבור מזונות הזמניים של הקטין.
האם יש לקבל את התביעה?
העילה לשינוי דמי מזונות היא, רק בשינוי נסיבות מהותי המצדיק הקטנת/הגדלת דמי המזונות, כאשר על הצד העותר לשינוי דמי המזונות מוטל נטל ההוכחה, להוכיח שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדמי מזונות המוסכמים על הצדדים. השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני. כמו כן, שינוי נסיבות יכול שיהא באחד מרכיבים אלו: עצם החיוב במזונות, שיעור החיוב, צרכי הזכאי, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין.
קרא גם:
האב מעלה מדי פעם בטענותיו במסגרת טענותיו, שאין ביכולתו עוד לעמוד בנטל המזונות. שכן, נישא בשנית ומשכך הוצאותיו גדלו ועוד כהנה וכהנה טענות.
לקביעת מזונות בתביעה ראשונית בעניין דנן חל על הצדדים ס’ 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), לפיו חל על הצדדים הדין האישי. אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו, לפיו אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מן הדין.
בפסיקה נקבע, כי ככל שהקטין בו יש לטפל, הינו בגיל צעיר יותר, גובה הפסיקה יהיה גבוה יותר כאשר דמי הטיפול בעבור קטני קטינים (על גיל 6) יחול רק על האב. תקנות הרבנות הראשית, הרחיבו את חובת האב למזונות ההכרחיים של ילדיו עד לגיל 15 ואכן, לעניין שיעור המזונות, חובתו הבסיסית של האב הינה לספק לילדיו "כדי צרכם ההכרחי".
המדובר באותם דברים בסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש, ומתוך הדין שקובע כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר. יחד עם זאת, , הוגבלו התקנות הנ"ל תוך שנקבע, כי יש לפרשן באופן מצמצם ולהחיל על האב את החיוב במזונות ילדיו עד גיל 15 מדין צדקה בלבד.
קרא עוד:
מקובלת על ביהמ"ש טענת האב בעניין הצורך באיזון בנטל הוצאות מזונות ילדי הצדדים. כבר נקבע, כי להתחשב בהכנסות שני בני הזוג ולאזן ביניהם כאשר חובת האב לזון את הקטין מצטמצמת לצרכיו ההכרחיים של הקטין. בתוך כך, יהיה מקום להשית על שני בני הזוג את החיוב בהוצאות הקטין באופן שווה תוך שימת לב לעצם היותה של האם ההורה המשמורן שנדרשת לשאת בהוצאות נלוות שוטפות של הקטין. אולם בסופו של יום טוען האב, שחובתו לזון ילדיו מנישואיו החדשים משפיעה באשר לגובה המזונות שעליו לשאת בעניינו של הקטין. יצוין, שנסיבות הקשורות לקיום משפחה חדשה מחייבות התחשבות בהכנסת אשתו החדשה – אמם של אותם ילדים.
האם מדובר במזונות הכרחיים?
בפסיקה נקבעו "מזונות סף" בסך 1,200 ₪. היום לאחר הצמדה הסכום מגיע בין 1,250 ₪ לבין 1,350 ₪ (לפי ספקי דין שונים הסכום משתנה). אולם, אין חולק שאין במזונות סף מרכיב של הוצאות מדור, מדור וחינוך.
טענות האב, לפיה האם מממנת חוגים שאינם הכרחיים עבור הקטין אינו לעניין. הרי ברור, שהאם מספקת לקטין מה שביכולתה לשאת, כאשר המזונות שהאם מקבלת ממנו משחרר לידיה כספים להעשרת חיי הקטין, כאשר אינם כוללים מרכיב חינוך וכו’ בנפרד. יוער, שלא מקובלת על ביהמ"ש עמדת האב בעניין החוגים. שהרי מדובר בפעילויות שרק מוסיפות ומעשירות את חיי הקטין ושעשויות לתרום להתפתחותו בהמשך.
הגדלת מזונות, האמנם?
אין לקבל עמדת האם להגדלת מזונות. לטעמי, למרות הפסיקה שאליה מפנה האם, לא מן הראוי לאפשר לכתב הגנה להוות תובענה להגדלת מזונות. שכן, אם בית המשפט ייעתר לבקשת האם, הדבר יצור גושפנקא להגשת תובענות מסוג דא מצד הורים אחרים לשני הכיוונים. הדבר הנכון הוא, שעדיף שכל סעד ידון במסגרת משפטית מתאימה. כמו כן, מקובלת על ביהמ"ש עמדתו של האב, לפיה אל לו לביהמ"ש להתערב במרכיבים המהווים יסודות למזונות אשר נקבעו כבר.
בניגוד לטענת האב, על ביהמ"ש להתעלם מטענות האב לנסיבות קביעת המזונות. יש להבהיר, שכאשר בית משפט נדרש לקבוע מזונות קטין, עליו להתחשב במלוא נכסי הצדדים. לגבי האב, עליו לרדת לנכסיו כדי לשאת בחובתו לזון ילדיו. באשר לאם, ההתייחסות ליכולתה הכלכלית, לרבות הכנסותיה, נובעות מהגישה המסתמנת בפסיקה, כאמור בהלכת בצ’נבוי ובהלכת אוחנה, כאמור לעיל. האב אף מפנה לחסכונות הקטין עקב פיצויים שזכה לקבל וזאת כשיקול להפחתת מזונות. טענה זו פסולה מעיקרה. מדובר בחובת האב לזון את ילדיו ולא חובת הקטין לנצל נכסיו לזון את עצמו.
במקרה דנן קשה להסביר את אופן קביעת מזונות הקטין ללא מרכיב נפרד להשתתפות בהוצאות רפואיות חריגות, או הוצאות חינוך חריגות, אלא אם כן המותב אשר דן בתיק גם התחשב ביתר נכסי האם עקב הסכם הגירושין. לכאן או לכאן, אין זה מתפקידו של מותב זה להפוך לערכאת ערעור על אותו פסק דין, אפילו במסגרת התובענה דנן.
לסיכום,
דין התובענה להדחות. באיזון בין כל הנתונים הקיימים, אין שינוי נסיבות של ממש ביכולת הכלכלית של האב להמשיך לשאת במזונות הקטין. שכן, הדבר יגרום לקביעת סכום מזונות נמוך מסכום מזונות הסף. השינויים שהאב מפנה אליהם כשינוי נסיבות מהותיים בנימוק של במסגרת משפחתית חדשה, מתאזנים בשינויים אחרים בחייו של הקטין.
ברם, כאשר מדובר בקביעת מזונות קטין מתחת לרף המינימום, אין מקום לטענה. כמו כן, אילו ביהמ"ש היה קובע סכום מזונות ילדי האב באופן מדורג, אזי סך המזונות אשר היו נקבעים היו נופלים מתחת לסף הנדרש. אם ברצון האם להגיש תובענה להגדלת מזונות, אין בפסק דין זה כדי למנוע בעדה מלעשות כן.
