תמ"ש 12740-04-10 פלונית נ' פלוני
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב לשלם מזונות ילדים לילדיו הקטינים על פי הוראות הדין האישי אשר חל עליו. על פי חוק זה, במידה ובני הזוג הינם יהודים, הדין האישי אשר יקבע את אופן חישוב מזונות הילדים יהיה הדין העברי.
דהיינו, האב חייב במזונות ילדיו לגבי צרכיהם ההכרחיים באופן מוחלט מגיל 6 עד גיל 15. בגילאים אלה, האם חייבת להשתתף במזונות אשר נמצאים מעבר למזונות ההכרחיים, וזאת עד כדי "מחסורם" של הילדים מדין צדקה. כמו כן, האם תישא במזונות נוספים אלה ככל שיש לה "עודף הכנסות מעבר לצרכיה".
מזונות מאב במצב כלכלי קשה
הפסיקה קבעה לא אחת כי גם במקרים בהם האב טוען כי הוא נעדר כושר השתכרות, אין הוא רשאי "להתחמק" מחובתו לשאת במזונות ילדיו. הנשיא שמגר התייחס לכך בפסיקתו בע"א 160/89. בפסק דין זה, כתב שמגר כי העובדה שהאב איננו עובד, משתמש בסמים קשים, ומתפרנס מקצבה, אינה יכולה להשפיע באופן מהותי על פסיקת מזונות הילדים וקביעת צרכיהם הבסיסיים.
קראו עוד בתחום זה:
- מזונות ילדים בארצות הברית כאשר האב גר בישראל
- דחיית התנגדות בנוגע לסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות
- מזונות במשמורת מפוצלת - דוגמא לפסק דין
- האם בסמכותו של בית המשפט לפסוק מזונות מעבר לסכום הנתבע?
במקרה אחר, בתמ"א (י-ם) 736/91 מרק ארנשטיין נ' גין סימקינס, השופט פינקלשטיין התייחס לחובתו של אב לשאת במזונות ילדים גם כאשר הוא חסר אמצעים. "בנוגע לאבות אשר אין להם ואינם יכולים, פשיטא כי גם הם חייבים במזונות ילדיהם. הדעת אינה נותנת שיהיו קטינים מהפכים באשפתות כדי לתור אחר שיירי מזון. עד גיל שש שנים מדין תורה. מגיל זה ועד שיגדלו יש לאבחן בין צרכים מינימליים הכרחיים לבין השלמת מזונות מעבר לאותם צרכים מינמליים".
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, הגבר הינו אקדמאי בן 58 בעל שני תארים אקדמאים, ראשון ושני. הוא חי במשך 22 שנים בקנדה וארצות הברית ועלה לארץ לפני כ-18 שנה. התובעת טענה כי הגבר הינו "איש עסקים אשר הכנסותיו מסתכמות בעשרות אלפי שקלים ובבעלות בנכסי נדל"ן בחו"ל". כמו כן, נטען כי לגבר משפחה אמידה וכל הכנסותיו מוחזקות בידי משפחתו.
הגבר טען, לעומת זאת, כי מצבו הבריאותי הינו בכי רע. לכתב ההגנה צורפו מסמכים רפואיים רבים אשר העידו על קשיי שמיעה, קשיי ראיה, בעיות אורטופדית ובעיות פסיכולוגיות. כמו כן, הנתבע הציג 59% נכות אשר נקבעו לו וציין כי הוא גר בהרצליה עם אימו הקשישה. הגבר הוסיף כי הוא אינו עובד והכנסתו היחידה הינה קצבה מהביטוח הלאומי על סך של כ-1,940 שקלים. כמו כן, לדבריו, היות והוא בן 58, ובהתחשב במקצועו – מהנדס מכונות – סיכויו למצוא עבודה אפסיים.
בית המשפט ציין כי אכן הנתבע הוכיח שהוא נמצא בקשיים כלכליים של ממש. תסקיר פקידת הסעד אשר נערך בעניין המשפחה הצביע אף הוא על "מצוקה כלכלית ומשפחה בה האישה היא המפרנסת העיקרית". בית המשפט בחן את צרכי הקטינים וקבע את מזונותיהם בהתאם בהתאם למינימום בפסיקה. כמו כן, נקבע כי למרות שהנתבע נמצא במצב כלכלי קשה, ולמרות שהוא מתקיים מ"קצבה מהביטוח הלאומי בלבד", אין הוא יכול להתחמק מחובתו לשאת במזונות ילדיו.
