התובע ואם הקטין הכירו זה את זו בשנת 1996. שניהם היו רווקים, התובע היה בן 37 והאם הייתה בת 22. עוד בטרם מיסדו בני הזוג את יחסיהם הרתה האם. בני הזוג החליטו להסדיר את יחסיהם, חתמו ביום 15.10.98 על הסכם יחסי ממון, רכוש ומזונות ילדים. לאחר החתימה על ההסכם, עברו הצדדים להתגורר יחדיו בדירה שבבעלות אבי התובע.
האם יש לבטל או להפחית את המזונות?
פסק הדין למזונות, שאישר הסכם בין הצדדים, ניתן בשנת 2001. כידוע פסק דין למזונות לעולם אינו סופי וניתן לשינוי בהתקיים תנאים מסוימים. אחד הטעמים לשינוי פסק דין למזונות (הפחתה או ביטול), הוא כאשר מדובר "בבן מרדן". ההלכה על פי הדין האישי של הצדדים (יהודים) היא כי ילד חייב להתנהג כלפי אביו במידת הכבוד המקובלת והראויה להורה ומבחינה משפטית ניתן לצמצם את חובת המזונות כולה או מקצתה, כאשר המדובר בילד מורד.
להתנהגות המרדנית של הקטין, באי ציות להסדרי ראייה וקשר עם האב, עשויות להיות השלכות לעניין המזונות, עד כדי צמצום החבות במזונות כולה או מקצתה. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם מסרב הבן לראות את אביו או את אמו, ואף אינו נוהג בהם מצוות כיבוד אב ואם, ובכל זאת לא יוכרז "מורד" ולא ישללו מזונותיו. כאלה הם המקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין.
בית המשפט, במסגרת שיקול דעתו, מאזן בין הזכויות והחובות של הצדדים במסגרת עקרון העל של "טובת הקטין", ולעיתים אפילו מדובר בקטין מרדן, לא ישללו המזונות ואין להביאו לחרפת רעב. במקרה דנן, מדובר בקטין צעיר כבן 9. הקטין מעולם לא חווה קשר תקין עם אביו ומאז ומתמיד הקשר עם האב מבחינתו היה לא טבעי, טעון ובעייתי. דעת הגורמים המטפלים הייתה כי העדר הקשר עם האב היה פרי הסתה של האם, אשר זרעה ארס שחלחל בנשמתו הרכה של הקטין.
קרא עוד...
כיום כאשר האם דואגת להביאו למפגש עם האב, התנהגותו היסטרית, מסרב לדבר עם האב, מחפש וקורא לאם ולא מאפשר את יצירת הקשר. המומחים הרבים שהיו מעורבים (פקיד הסעד, עובד יחידת הסיוע, הפסיכיאטרית של היחידה והאפוטרופוס לדין) היו כולם בדעה אחת, כי הקטין אינו מסוגל לעמוד בקונפליקט הנאמנויות בין שני הוריו, והפתרון שמאפשר לו לשרוד הוא להפוך את אחד מהוריו למלאך ואת האחר למפלצת, וכך עשה. האב גם הוא, לדעת כל המומחים, זקוק להדרכה וטיפול כדי להתמודד עם המצב. אולם, סבלנותו פקעה ואינו מעוניין בהמשך התהליך.
מתוך האמור לעיל ניתן לקבוע, כי הסביבה בה חי הקטין, נסיבות לידתו, אישיותם של הוריו, הנקמנות האישית, חוסר היכולת להבין את צרכיו ושימוש המבוגרים בנפשו הרכה והפגיעה, הם שהביאו את הדברים למצב אשר לו אנו עדים היום, מצב אשר, לכל הדעות, גורם נזק לקטין. קביעה זו הינה נימוק בעל משקל נכבד במכלול השיקולים בהכרעה. במקרה כזה אין מקום להטיל את האחריות על הקטין ולהענישו גם ע"י פגיעה במצבו הכלכלי.
לסיכום,
התביעה לביטול/הפחתת מזונות נדחית. יש לאמץ את המלצת המומחים לגבי המשך ההליך הטיפולי במכון שלם, וקובעת כי בגילו הצעיר של הקטין אין לוותר על טיפול ואין לבטל הסיכוי להיווצרות קשר. בשלב הראשון שמתמקד בטיפול בקטין האם תשא במימון הטיפול. בשלב השני בו ישולב האב בטיפול, ישאו ההורים, בחלקים שווים, בעלות הטיפול.
