שתי אחיות ממוצא אתיופי הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה ביקשו לשנות את שנת הלידה שלהן מ-1978 ל-1979. האחיות עלו לישראל מאתיופיה בשנה 1984 ביחד עם אמם ז"ל, כאשר בארץ התחתנה האם בשנית ומנישואיה אלו נולדו לה שני ילדים (שלאביהם לא היה קשר רצוף עמם).
באוקטובר 2008 מונתה אחת מהאחיות לאפוטרופוסית של שני אחיה הנ"ל על פי בקשתה. במסגרת ההליך המשפטי למינוי האפוטרופוס הוגש גם תסקיר מטעם פקידת סעד אשר לאמור בו ישנה השלכה לתיק זה.
שתי האחיות נימקו את התביעה לשינוי הגיל בכך שנפלה טעות עם עלייתן ארצה מאתיופיה, טעות שנבעה מתרגומה של שפת האם. התובעות לא הסתמכו בדיון על מסמכים כלשהם, אלא על זיכרון אמן (אשר היה לטענתן טוב) והיא זו שאמרה להן את שנת לידתן, אשר על פיה נהגו לחגוג ימי הולדת.
בית המשפט קבע כי עניינן של שתי האחיות שונה זה מזה, ולכן דין תביעתה של האחת להתקבל ואילו של השנייה להידחות.
קראו עוד בתחום:
- סמכות הענינית בתביעה לקביעת גיל של אדם שנפטר
- ביטול חלוקת ירושה בעקבות הצגת צוואה לאחר שנים, האמנם?
- תביעה לביטול הסכם שלום בית בשל אי ידיעת קרוא וכתוב
האחות הראשונה
האחות הראשונה הגישה בקשה מטעמה למשרד הפנים ביולי 2006 אשר בה ביקשה לשנות את תאריך הלידה. בבקשתה ההיא, אשר נתמכה בתצהיר החתום על ידה, ציינה התובעת במפורש כי תאריך הלידה המבוקש הינו 28/06/77.
התובעת הביאה להוכחת טיעוניה אישור מטעם המוסד בו למדה ולפיו סיימה את לימודי כיתה י"ב ב-1996, דהיינו בהיותה בת 18 (לטענתה, לא ייתכן כי סיימה את לימודיה בגיל 19). בנוסף, הביאה התובעת תצהירים מטעם אחותה, אביה ורופאת המשפחה של אחותה. עם זאת, בית המשפט ציין כי עדויות אלו הינן עדות שמיעה ולא עדויות הנובעות מידיעה אישית.
עורכת הדין מטעם המדינה הגישה מסמך נוסף להוכחת שנת לידתה של התובעת ובו הצהירה האחרונה, במסגרת בקשה לפטור מאגרה, על היותה בת 31 ביום 10/02/08, דהיינו שנת לידתה הוא 1977. זאת ועוד, במסגרת התביעה למינוי אפוטרופוס לאחיה, אשר התובעת יזמה, הוזמן תסקיר פקידת סעד ובו צוין במפורש כי שנת לידתה הינה 1977.
האחות השנייה
האחות השנייה הייתה היוזמת הראשונה להגשת התביעה לתיקון הגיל, ותביעתה הוגשה בחודש יוני 2008 (לעומת תביעת אחותה שהוגשה לאחרונה ובעקבותיה). ב"כ היועמ"ש בהתנגדותו לבקשתה טען כי האחות השנייה פנתה בשנת 95’ למשרד הפנים בבקשה לקבלת תעודת זיהוי ובו ציינה את שנת לידתה כ-1978.
להוכחת טענותיה צרפה האחות השנייה תצהירים מטעם אביה, אחותה, רופאת המשפחה שלה ואישורים על סיום לימודיה בכיתה יב’ והשירות הלאומי, אשר על פיהם, לטענתה, ניתן היה ללמוד כי שנת לידתה הינה 1979 ולא 1978. עוד טענה האחות השנייה כי עם עלייתה ארצה, נשלחה היא לגן ילדים ולא לבית-הספר כאחותה ועל כן, שנת 79’ מתאימה יותר לתאריך לידתה (מאשר שנת 78’ שאז היה עליה ללכת לבית הספר היסודי).
בית המשפט ציין כי למרות שגם העדויות התומכות בגרסתה של האחות השנייה הינן עדויות שמיעה, קיים שוני במשקלן בעניינה לעומת גרסת אחותה. לדוגמא, – באשר לרופאת המשפחה מדובר ברופאת משפחה של האישית שלה המצהירה כי שוחחה באופן ישיר עם המטופלת שלה ושמעה מפיה על שנת לידתה, כך שלעובדה זו בהצטרף לראיות הנוספות יש משקל.
בפסיקה נקבע כי נטל ההוכחה לשינוי גיל מוטל על המבקש הנדרש להוכיח שני יסודות מצטברים - מדוע הגיל הרשום במשרד הפנים איננו נכון ומהו הגיל הנכון. מכל האמור לעיל, קיבל בית המשפט את תביעתה של האחות השנייה לשינוי הגיל הרשום ודחה את תביעתה של אחותה הגדולה.
השופט סיכם את הבעייתיות ברישום הגילאים בקרב עולי אתיופיה:
"לסיכום ייאמר כשעותר אדם לשינוי גילו ובית המשפט מאמין לגרסתו, על פי התרשמותו מבעלי הדין והעדויות שמובאות, הגם שמדובר בעדויות נסיבתיות, רשאי בית המשפט לקבל התביעה ולהעתר לה - הגם שמדובר במקרים נדירים.
לכך יש להוסיף את העובדה כי רבים מעולי אתיופיה לא הכירו את השפה ולוח השנה הנוהג בארץ היה זר להם, כך שניתן לומר שבמקרים רבים נפלו טעויות רבות ברישום עם הגעתם ארצה".
