ערעור על החלטת ר’ ההוצל"פ המתייחסת לבקשת המערער - חייב בתיק הוצל"פ מזונות (קטינים)- לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ הקיים כנגדו. לטענת המערער, יש בהשארת הצו על כנו, בנסיבות העניין, כאשר אין בידיו את האמצעים לתשלום החוב, משום פגיעה בזכויות היסוד שלו, שכן אין מעכבים יציאתו של חייב מהארץ רק כאמצעי לחץ לתשלום החוב, מה גם שבכוונתו לצאת מהארץ על מנת להתפרנס בחו"ל, כפי שעשה בעבר, ובאין אפשרות להתפרנס, לא יוכל לשלם את החוב.
האם יש לקבל את הערעור?
1. מלכתחילה היה מקום לדחות את הערעור על הסף, שכן החלטת ר’ ההוצל"פ נשוא הערעור היתה החלטת ביניים אשר לא מיצתה את הדיון בבקשה, אלא הורתה למערער להשלימה. המערער לא ציית להוראת ר’ ההוצל"פ, ומן הראוי היה להעמידו במקומו ולהפנותו בחזרה למיצוי ההליך בהוצל"פ. יתרה מזאת, אין מקום, מלכתחילה, לדון בבקשה לביטול עיכוב יציאה מהארץ שאיננה מתייחסת ליציאה במועד מסויים, ואיננה מציינת יעד, מועד יציאה ומועד חזרה. התייחסות לתנאי הערובה לפני פירוט תכלית הנסיעה, ומועדים רלוונטיים, הינה בבחינת רתימת העגלה לפני הסוסים.
האישה תובעת מזונות – הגבר פשט רגל
האם ניתן להכריח אישה לצאת לעבוד?
מתי מחייבים אב בתשלום מזונות קטינים?
מה קורה במידה והאב מסרב לשלם מזונות?
2.זכויות יסוד וחרות הפרט - "זכותו" של המערער לצאת ולהתפרנס בחו"ל- ככל שקיימת זכות כזו למי שאיננו ממלא אחר חובותיו, ונראה כי זכותם של קטינים לקבל מזונות מאביהם, קודמת לזכות האב לצאת להתפרנס מחוץ למקום מגוריו הרגיל, דורשת הוכחה. כאמור, ככל שיש למערער זכות לצאת מהארץ לצרכי פרנסה, היה עליו להוכיח במסמכים היכן מקום עבודתו בחו"ל, מהו סוג העבודה, מהי המסגרת החוקית של העבודה, מי המעביד, מה שם העסק, מה היו ההכנסות מעסק זה בעבר, וחשוב מכל, כיצד תנוצל ההכנסה הצפוייה מעבודה בחו"ל לתשלום החוב הפסוק. בעניינינו, המערער לא המציא אף לא ראשית ראיה לאף לא אחד מהנתונים המפורטים לעיל. לפיכך, הן טענתו כי מקור פרנסתו בחו"ל, והן טענתו בדבר זכותו כביכול לצאת מהארץ לצורך כך, הן טענות בעלמא.
3. אין לעכב יציאתו של חייב מהארץ רק כדי לאלצו לשלם, אם ניתן לגבות את החוב באמצעים אחרים- בטענה זו טמון כשל לוגי. לא ברור כיצד ניתן לנקוט ב"הליכים אחרים" כאשר החייב עצמו לא נמצא בישראל, החוב איננו משולם, לא נמצאו נכסים של החייב מהם ניתן לגבות את החוב, והחייב עצמו טוען כי אין באפשרותו לשלם את החוב.
4. על מנת שייעשה איזון נאות בין זכויות החייב במזונות מחד, והזכאי למזונות מאידך, יש לערוך שלושה מבחנים: "הראשון, האמצעי המתאים או הרציונאלי, שבו נדרש להוכיח קשר של התאמה בין המטרה לבין האמצעי, כך שעל האמצעי להוביל באופן רציונאלי למטרה. השני, הוא מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, המכונה גם : מבחן הצורך. השלישי, מבחן המידתיות במובן הצר, שבו נערך האיזון בין התועלת מן הפעולה לבין הנזק הכרוך בה".
5. בעניינינו, התמלאו שלושת המבחנים. המבחן הראשון התמלא שכן יש קשר ישיר בין אי תשלום המזונות לבין עיכוב היציאה מהארץ, המבחן השני התמלא שכן המערער מצהיר על כוונתו לצאת לחו"ל (ללונדון) גם אם עד היום טרם ציין מועדי יציאה וחזרה. המבחן השלישי התקיים לנוכח הצהרתו של המערער כי אין ביכולתו (מהפן הכלכלי) ואף אין ברצונו (מהפן של הקשר עם הקטינים) לשלם את חוב המזונות המצטבר או השוטף. מאידך, אין הוא מספק ערבויות לתשלום החוב (להבדיל מערבויות להבטחת שובו לארץ), או הצעות לפרעון החוב, או אפילו פרטים על עבודתו בחו"ל על מנת להוכיח כי הוא אכן מתפרנס שם בכלל, וכי יש בפרנסה זו כדי לפרוע את החוב, בפרט.
6. רף הדרישות שהעמידה ר’ ההוצל"פ כתנאי לביטול הצו - לטענת המערער הרף שנקבע גבוה מדי. אין זה כך. ראשית, כב’ ר’ ההוצל"פ לא קבעה עדיין רף כלשהו, כל שעשתה היה להנחות את המערער בהגשת בקשה עדכנית. עדיין יכל המערער לשכנע את ר’ ההוצל"פ כי תקבע תנאים אחרים, ואם היה עושה כן היה בוודאי מתקיים דיון בהצעותיו. שנית, גם אם בסופו של דבר היו הערבויות המוצעות ע"י ר’ ההוצל"פ בהחלטתה נקבעות כתנאי מחייב, גם אז אין בכך משום תנאי חמור או מופרז בנסיבות העניין. יש לזכור, כי המדובר במזונות קטינים, ביתרת חוב גבוהה ההולכת ותופחת, ובמצב בו המערער איננו מציע כל פתרון לפירעון החוב. למעשה המערער רוצה אך ורק להנות מזכויותיו, מבלי שיתייחס, ולו במקצת לחובותיו. אין לקבל גישה זו, ועל כן אין כל פגם בקביעותיה של ר’ ההוצל"פ.
לסיכום,
יש לדחות את הערעור. הן לאור העובדה כי מלכתחילה לא היה מקום להגשת הערעור שכן המדובר בהחלטת ביניים והן לאור העובדה כי לא נפגעו זכויות הפרט של המערער וכן רף הדרישות שהעמידה ראש ההוצל"פ כתנאי לביטול הצו הינו סביר.
