שאלת סמכותו העניינית של ביהמ``ש לענייני משפחה

שאלת הסמכות העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה

עובדות המקרה

החלטה בשאלת סמכותו העניינית של ביהמ"ש לענייני משפחה לדון בתובענות שבכותרת החלטה זו. התובע – א’, הגיש כנגד אחיו, יו’ וכנגד בת אחיו, ח’, תובענה כספית, על סך 390,000 ₪. בתביעתו טען שיו’ וח’ העלימו כספים אלה מעסק משותף, אשר נוהל על ידי א’ ויו’.

בעקבות הגשת התובענה, הגישו יו’ ות’ אשתו, תובענה שכנגד, על סך של למעלה מ – 2,000,000 ₪, נגד א’ ונגד י’, אלמנתו של שותף שלישי בעסקי האחים, נ’ ב’. בתגובה הגישה י’, כנגד א’, הודעה לצד שלישי. מכתבי הטענות עולה שהאחים, א’ ויו’, ניהלו ביחד מספר עסקים, אשר אחד מהם נוהל באמצעות חברה, שהוקמה ביחד עם השותף.

האם מדובר בסכסוך עסקי גרידא שאינו בסמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה?

1. על מנת שתוקנה לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה מסוימת, על התובענה לעמוד בשני תנאים מצטברים: א. התובענה היא בין אדם ובן משפחתו.ב. עילת הסכסוך היא בתוך המשפחה.

2. הואיל והמדובר בתובענה שהוגשה בין אח לבין אחיו, התקיים התנאי הראשון.

3. ביהמ"ש קבע, שעל רקע התכלית העומדת בבסיס החוק, ברי שלא כל תובענה אזרחית בין כל בני משפחה, שעניינה סכסוך בתוך המשפחה, הינה בסמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה, אלא רק ביחס לאותו "גרעין קשה" של בני משפחה, המעורר מטיבו ומטבעו מחלוקות, שפתרונן היסודי, המקיף והממצה, הוא שנתון לסמכותו הייחודית של בית משפט לענייני משפחה. ביהמ"ש נתן שני טעמים למסקנתו: האחד, עיון בהצעת החוק מעלה שלכתחילה, ביקש המחוקק להקנות לבית משפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון, בין היתר, "בתביעה אזרחית שהגיש אדם נגד בן זוגו, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה". במהלך דיוניה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, אליה הועברה הצעת החוק לצורך הכנתה לקריאה שניה ולקריאה שלישית, חלו שני שינויים עיקריים בהוראה דלעיל: האחד, תחת "בן זוגו" נקבע "בן משפחתו", בבחינת הרחבת מעגל בני המשפחה - בעלי הדין - נגדם ניתן להגיש התובענה האזרחית כאמור. השני, הוסף התנאי בדבר היות עילת התובענה "סכסוך בתוך המשפחה".

4. הפניה לבית המשפט לענייני משפחה אינה מוצדקת כאשר האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית. במצב דברים זה, לא נדרשת מומחיותו של בית משפט למשפחה, נהפוך הוא: מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה ייפתר באופן בו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך-כלל, כלומר, בבתי המשפט האזרחיים המתמחים בכך.

5. בכתב התביעה המקורי, ציין א’ שהצדדים הינם אחים ובסעיף 25 נטען שלבימ"ש זה הסמכות העניינית והמקומית להיזקק לתובענה. אין חולק שהקשרים העסקיים שבין א’ לבין יו’, החלו כתוצאה מהיותם בני משפחה - אחים. א’ טען שסמך על יו’, בהיותו אחיו הבכור ויו’ טען שצירף את א’ לחברה, מתוך רצון לסייע לו. עם זאת, מכתבי הטענות עולה שהמחלוקות האמיתיות בין הצדדים, הן מחלוקות כספיות ועסקיות רבות ולא מחלוקות משפחתיות. חלק מהמחלוקות נדונו בפני בורר וחלקן נדונו בביהמ"ש המחוזי בירושלים. מעבר למחלוקות הכספיות, אין כל מחלוקת הקשורה בהיות הצדדים קרובי משפחה. לא רק זאת, אלא שלהליכים צורף צד שלישי, שהגיש אף הוא כתבי טענות מטעמו.

6. אשר על כן, יש לקבוע שעילתה של התובענה דנן, אינה "סכסוך בתוך המשפחה" ועל כן אין לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות לדון בה. על פי תקנה 101 (ב) לתקנות, על ביהמ"ש להשתמש בסמכותו לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. לאור האמור לעיל, יועבר התיק לביהמ"ש השלום בירושלים.

לסיכום,

יש לקבוע שעילתה של התובענה דנן, אינה "סכסוך בתוך המשפחה" ועל כן אין לביהמ"ש לענייני משפחה סמכות לדון בה.