חוק ביהמ"ש לענייני משפחה - תשנ"ה 1995 קובע כי במסגרת ערכאת בתי המשפט לענייני משפחה יידונו "ענייני משפחה" בלבד. החוק הגדיר "ענייני משפחה" ככוללים בין היתר "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה - יהא נושאה או שוויה אשר יהא".
במילים אחרות, על מנת שבית המשפט לענייני משפחה יקנה לעצמו סמכות לדון בסוגיה, חייבים להתקיים שני תנאים מצטברים. האחד – שהצדדים לסכסוך יענו על הגדרת "בן משפחה" בחוק ההקמה. השני – שעילת הסכסוך הוא ב"חיק המשפחה". החוק מוסיף ומגדיר מיהו "בן משפחה" (אח, הורה, נכד וכדומה).
הפסיקה קבעה כי די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שעילת התביעה תראה כ"סכסוך בחיק המשפחה".
תביעה בין סב לנכד
במקרה דנן, התביעה הוגשה על ידי הנכד כנגד סבו. הנכד טען כי הסב התנהל באופן בלתי סביר במניות חברה משפחתית בה הייתה שותפה אימו המנוחה. לטענת התובע, בגין התנהגותו זו, גרם הסב לנזקים עצומים לחברה ופגע בירושתו מאימו.
השופטת קבעה, לאחר שחזרה ובדקה את כתב התביעה, כי לא נמצא כל טיעון המתייחס אפילו לכאורה לסכסוך משפחתי אשר תרם להיווצרות עילת התביעה (אף לא בדוחק). השופטת ציינה כי שאלה זו הופנתה לעברו של ב"כ התובע במסגרת הדיונים בבית המשפט.
קראו עוד בתחום:
- האם נכד יכול לתבוע מסבו זכויות של סבתו במסגרת הלכת השיתוף?
- תביעה לגביית מזונות קטינים מהורי האב
- הצעת חוק - הסדרת זכויות סבים מול נכדיהם
- האם יכולה הסבתא לתבוע הסדרי ראיה עם נכדיה בניגוד לרצון ההורים
עורך הדין ענה בתגובה כי מדובר בסכסוך שעילתו במשפחה משום שעסקינן ב"דילול מניות וחלוקת נכס באמצעות צוואה". בפסק הדין נדחתה טענה זו והשופטת סברה כי מדובר במחלוקת עסקית פשוטה ולא סכסוך משפטי. למעשה, הסכסוך המשפחתי נבע מתוך המחלוקת העסקית ולא להיפך.
"לא התקיימו התנאים המוקדמים והמצטברים לסמכות בית המשפט לענייני למשפחה, ובהיעדר עילה, אפילו היה זוכה התובע בדינו, הוא לא יוכל לממש את פסק דינו כי זה יימצא פסק דין נטול", קבעה השופטת בפסק הדין, "אינני יכולה להימנע אפוא מהמחשבה שעצם ההגשה לביהמ"ש לענייני משפחה נעשתה אפוא מטעמים של חסכון בזמן המתנה לקביעת הדיונים בביהמ"ש המחוזי".
