בקשה למזונות זמניים – דמי שיקום

מזונות זמניים – דמי שיקום

עובדות המקרה

המבקשת כבת 74 והמשיב כבן 88. המבקשת היתה ידועתו בציבור של המשיב.ביום 17.1.2000 חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את יחסיהם. המבקשת חדלה להתגורר בבית המשיב בחודש 3/2007. כשנה לאחר הגשת התביעה למזונות, הוגשה בקשה למזונות זמניים – דמי שיקום.


האם יש לאשר את הבקשה למזונות הזמניים?

1. הצדדים שניהם יהודים. הצדדים מעולם לא נישאו. לפיכך, אין חובה על המשיב לשאת במזונות המבקשת מכח הדין האישי. חרף זאת, נראה כי התגבשה הלכה לפיה אין מניעה לבסס חיוב של מזונות למי שהיתה ידועה בציבור לאחר הפירוד מכח הסכם מפורש, ואף הסכם מכללא, אשר תוכנו משתנה בנסיבות העניין.

2. השיקולים לדחיית הבקשה במקרה דנן: בידי המבקשת הכנסה של כ-3,000 ₪ לחודש. המבקשת הגישה את בקשתה למעלה משנה ממועד הפירוד, כאשר בתקופה זו נטען כי המשיב לא שילם דבר והאישה לא מצאה להקדים ולפנות לבית המשפט. התברר כי המבקשת מכרה את דירת הוריה ורכשה דירה אחרת, וזאת בנוסף לדירה נוספת שיש לה בתל אביב. המבקשת לא גילתה פרטים אלה מיוזמתה לבית המשפט.

3. ככל שמדובר במזונות זמניים לאישה וילדים, לגביהם החיוב הוא על פי דין ואינו שנוי במחלוקת, סוטים מהכלל שאין נעתרים לבקשה לסעד זמני ככל שהסעד הזמני הוא הסעד העיקרי. במקרה זה יש מחלוקת לגבי עצם החיוב, ולכן יש להחיל את הכלל הרגיל לפיו בית המשפט לא ימהר להעניק סעד זמני אשר כמוהו כסעד המלא הנדרש בתביעה העיקרית. לפי כלל זה, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בשיקול הדעת ולהימנע מלהעניק הסעד הזמני, אלא לאחר שישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הסעד טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש

לסיכום,

אין חובה על המשיב לשאת במזונות המבקשת מכח הדין האישי שכן הצדדים מעולם לא נישאו. במקרה דנן, לאור הכנסתה של המבקשת, העובדה כי רכשה דירה נוספת והשיהוי בהגשת הבקשה, מהווים שיקולים לדחיית הבקשה להענקת מזונות זמניים.