שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה כמאל סעב , גזר עתה על נאשם פלוני תושב הצפון, באמצע שנות הארבעים, שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות אלימות במשפחה שהופנו כנגד בת זוגו וילדיו, שהתרחשו בין השנים 2004 ל- 2005, 54 חודשי מאסר מתוכם 42 חודשים בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים. זאת, בניגוד לבקשת בני משפחתו המתלוננים שלא לשלחו לכלא.
רקע לגזר הדין:
באישום הראשון לכתב האישום תוארו ארבעה אירועים ספציפיים שכללו תקיפת בת זוגו בבעיטות ומכות בגוף ובגב, מכה בפני המתלוננת שגרמה לחתך בשפתה העליונה, שפיכת קפה רותח על המתלוננת, כתוצאה מכך סבלה מכוויה ומקרה נוסף, כיבוי סיגריה על רגלה של המתלוננת.
כמו כן, נהג הנאשם לאיים עליה בהזדמנויות רבות. באישום השני, הורשע הנאשם בכך שנהג להכות חלק מילדיו במספר הזדמנויות. כך למשל הכה הנאשם את בתו בידיו ובאמצעות נעל. בהזדמנות אחרת צבט הנאשם את בתו, בהזדמנות אחרת הכה הנאשם את אחת מבנותיו באמצעות חגורה בכל חלקי גופה ובהזדמנות נוספת הכה את בתו בנעל וגרם לה להמטומה ברגלה.
דעת השופטים על המעשים
השופט סעב ציין כי חומרת המעשים הרבה נגזרת מכמה גורמים: ראשית, חומרת המעשים עצמם ובמיוחד הדברים אמורים לעניין האישום הראשון, מבלי להפחית כהוא זה מחומרת המעשים האחרים, שנית, התמשכותם במהלך תקופה ארוכה והיותם מופנים למספר לא מועט מבני המשפחה, שלישית, עברו של הנאשם בעבירות מסוג זה, מלמד שזו לא מעידתו הראשונה, הוא לא למד את הלקח מהעונשים שהוטלו עליו בעבר, גם אם העבירות בוצעו לפני מספר שנים, עדיין הדבר מלמד שהנאשם לא הפנים את הפסול הערכי והמוסרי שבהתנהגותו כלפי בני משפחתו והמשיך בדפוס חייו התוקפני פיזית ומילולית, ובדרך זו הוא הפך את בני משפחתו לשק חבטותיו וכדרך לפורקן כעסיו.
מלבד חומרת מעשיו , ציין השופט, הרי שגם התופעה של אלימות במשפחה הפסיקה להיות תופעה נדירה ומצומצמת והמסוכנות בעקבותיה וכתוצאה ממנה מצריכה תגובה עונשית הולמת ומרתיעה, שכן מטבעה היא מתרחשת בדלת אמותיו של הבית ולעיתים רבות, קורבנות העבירה חוששים להתלונן ובכך, סבלם, זעקתם וכאבם מהדהדים אך ורק בין כותלי הבית.
תגובה עונשית הולמת ומרתיעה יכולה לשלוח מסר לקורבנות העבירה במובן זה שביהמ"ש יוכל לשים קץ למעשי אלימות אלו בדרך של הטלת עונש מתאים והולם את נסיבות העניין ובכך להביא להפסקת מעגל האלימות במשפחה. ללא ענישה הולמת ומתאימה מעגל האלימות יכול בכל רגע ורגע להתפרץ ולהפוך את האווירה בבית לבלתי נסבלת שבה הכוח ונחת הזרוע של הנאשם בענייננו הנם השולטים על כל המשתמע מכך.
המתלוננת בקשה שלא לשלוח את הנאשם לכלא
לעניין בקשת המתלוננת וילדי הנאשם שלא לשלוח אותו לכלא -ציין השופט סעב כי קיימת תלות רגשית בין הנאשם לבין בני משפחתו, דבר שמסביר את רצונם שלא לשלוח אותו לבית האסורים ומבהיר את בקשתם להפנייתו לטיפול.
רצונם של המתלוננת וילדי הנאשם מובן, יחד עם זאת, רצונם של קורבנות העבירה בכלל וקורבנות העבירה באלימות במשפחה בפרט, אין בו כדי להוות גורם מכריע בגזירת העונש, שכן ביהמ"ש נדרש לאזן בין רצון זה לבין אינטרסים מתנגשים ושיקולים רלוונטיים אחרים.
בנוסף, הבהיר השופט כי האפיק הטיפולי לא בא בחשבון מן הסיבה הפשוטה, שהנאשם לא מקבל אחריות על מעשיו, לא מתחרט ובעבר סירב להשתלב בהליך שכזה ואף מנסה להטיל דופי באשתו ודי בדברו האחרון ושלפיו הוא מתנה קבלת טיפול במתן טיפול גם לה.
הליך הטיפול אינו מילת קסם, אלא הוא דורש שיתוף פעולה אמיתי וגילוי נכונות מצד הנאשם, הליך טיפולי אינו דרך למילוט הנאשם מאימת הדין ומשליחתו מאחורי סורג ובריח, ובענייננו לא שוכנע השופט שהנאשם בשל להליך זה, מה גם שלאור נסיבות המקרה החמורות הוא כן שוכנע שעל האפיק הטיפולי לסגת בפני האינטרס ההרתעתי ושיקולי הענישה האחרים.
לסיכום
ציין השופט כי: " טיפול וכליאה מאחורי סורג ובריח יכולים לגור בכפיפה אחת וכי אם הנאשם חפץ בכך, הרי שהוא יכול להשתלב בהליך זה וכולי תקווה שהוא ישכיל לנצל הזדמנות זו".
