אלימות במשפחה הפכה לתופעה נפוצה ביותר בחברה הישראלית. מדובר באירועים מכוערים וקשים, החוצים אוכלוסיות ומגזרים, ופוגעים (בעיקר בנשים וילדים) במשפחות רבות בישראל. אומדנים של משטרת ישראל קובעים כי 10% מהנשים במדינה סובלות מאלימות מצד בן זוגן.
מחקרים אחרים, אשר נערכו על ידי מכון ויצ"ו, מצביעים על נתונים קשים יותר של כל אישה שביעית. אחת הדרכים להתמודד עם אלימות מצד הגבר בבית היא לבקש מבית המשפט צו הרחקה כנגדו. המכשול העיקרי בעניין זה הוא הוכחת האלימות שכן לא בנקל ירחיק בית המשפט אדם מביתו.
הלכה פסוקה היא כי אישה וילדים זכאים למדור שקט ושלו. כמו כן, מגורים ביחד עם בן זוג או אב אלים עומדים בסתירה מוחלטת לזכות זו. בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית , פ"ד מח(3) 461, נקבע אף כי אחת מחובותיו העיקריות והחשובות ביותר של הגבר היא להעניק לילדיו ולאשתו שקט ושלווה. מדובר בחובה אשר נגזרת מהדין האישי ומחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
הילדים והאישה עברו למעון לנשים מוכות
בית המשפט לענייני משפחה קיבל, ברוח זו, את בקשתם של אישה וילדים להרחיק את הגבר המכה מן הבית. הילדים והאישה, אשר עברו כתוצאה ממעשיו של הגבר למעון לנשים מוכות, יוכלו כעת לשוב לביתם. בפסק הדין נכתב כי עם שקלול מכלול האינטרסים של המשפחה, תוך התייחסות למצוקת הילדים הגרים במקום זר (ולהוצאתם מהבית באופן כפוי), ולהיות האישה "אישה מוכה במלוא מובן המילה", התוצאה של הרחקת המשיב מביתו הינה תוצאה מתבקשת.
קראו עוד בתחום:
- ביטול צו הגנה על בסיס בדיקת פוליגרף
- תביעות נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה
- עדות כבושה של האישה - זיכוי נאשם מעבירות אלימות במשפחה
- האם ילד הוחזר למשמורת אביו למרות אלימות במשפחה?
השופט מתח ביקורת על הבעל אשר לא מצא לנכון, בכל שלב ושלב של הדיונים, להביע חרטה על התנהגותו. להפך, הגבר היה סבור כי בהתנהגותו לא נפל כל פגם וחזר פעם אחר פעם על רצונו להשיב את אשתו לזרועותיו. "הגבר שלפני סבור", כתב השופט בפסק הדין, "כי החזרת אשתו לחיקו אינה מתחילה בהתנצלות וחרטה כנה, אלא בעמידה עיקשת על הטענה כי במעשיו לא נפל כל פגם".
השופט הוסיף כי ייתכן והגבר ניסה לגרום לאישה לחזור, וזאת בשל התנאים הקשים למחייה עם ילדים במעון לנשים מוכות. "המשיב סבר והאמין כי המבקשת, מתוך ייאוש ומתוך מגורים קשים במקלט לנשים מוכות, תסכים לשוב הביתה ולהאמין שכל מה שאירע, לא באמת אירע ומה שיהיה – לא יהיה", נכתב.
הגבר אינו מכה על חטא
השופט הוסיף כי ייתכן והוא היה מסתפק בתקופת הפירוד אשר נכפתה על הצדדים כתקופת צינון מספקת. עם זאת, מדובר בגבר אשר איננו מכה על חטא, ואין הוא מבקש את סליחתה של אשתו בכנות. התנגדותו הנחרצת של האחרון להכיר באחריותו למעשיו ולהביע חרטה, עמדה לו לרועץ.
דירת המבקשת והמשיב הינה דירה צנועה אשר משולמת עליה משכנתא. כמו כן, בני הזוג רכשו את הנכס לאחר קבלת מענק. על פי ההסכם למענק, נקבע כי השניים לא יכולים למכור את הדירה אלא תוך החזרת המענק. במילים אחרות, לא ניתן היה להביא לפירוק השיתוף בדירה ולהפרדת הכוחות.
השופט ציין כי הגבר גר בגפו בנכס, מאז עזבו האישה והילדים את הבית. כמו כן, חרף העובדה שמשפחתו נאנקת תחת תלאות היום-יום, לא מצא הגבר לנכון לשלם את מזונות האישה והילדים (שנפסקו כנגדו). עניין זה העיד, אף הוא, על התנהלותו הכללית של המשיב – הסרת אחריות מאשתו וילדיו. לסיכום, בית המשפט קבע כי זכותם של האישה והילדים לגור בבית גוברת על זכותו של האב המכה לעשות בדירה שימוש עצמי.
