צו למניעת הטרדה מאיימת ניתן בהליך ייחודי ומיוחד, גם מבחינת הסעדים אשר ניתן לקבל במסגרתו וגם מבחינה פרוצדוראלית. החוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001, אשר עוסק בסוגיה זו, קובע מהי הטרדה מאיימת באופן הבא – "הטרדתו של אדם בידי אחר, בכל דרך שהיא, הוא נקיטת איומים כלפי בנסיבות אשר נותנות בסיס סביר להניח כי המאיים או המטריד עלול לפגוע בפרטיותו של האדם, בשלוות חייו, בחירותו או בגופו".
על פי החוק, הטרדה מאיימת יכולה לבוא לידי ביטוי בבילוש, מעקב, התחקות אחר תנועותיו של אדם, איומים בפגיעה בו, יצירת קשר בכל דרך שהיא, פגיעה בשמו הטוב של אדם, בחופש התנועה שלו או ברכושו. המבחן האם מעשה מסוים עולה כדי הטרדה מאיימת הוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי.
במסגרת קביעת הטרדה מאיימת, מתייחס בית המשפט לא רק לאינטרס המוטרד אלא גם על זכותו הלגיטימית של החשוד כמטריד להגנה. יפים לכך דבריו של השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים, תק-מח 2004 6 2651: "החוק למניעת הטרדה מאימת נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ויש בו הגבלה לא מעטה על חירות האדם".
לפיכך, ראוי להפעיל את חוק מניעת הטרדה מאיימת באופן מושכל כאשר נעשה איזון אמיתי בין תכליתו ומטרתו של החוק מחד, לבין היזהרות מפני היסחפות מפני פגיעה יתר על המידה בחירויות יסוד של המטריד לכאורה כגון חופש התנועה.
קראו עוד בתחום:
- מזונות לקטינה למרות תלונה שנסגרה בדבר הטרדה מינית מצד האב
- בקשה לחשיפת קלטת חקירה של קטין במשטרה כחלק מהליך גירושין
- אלימות במשפחה - גם הטרדה הינה הפרה של צו הגנה
הזכויות המתנגשות בצו דורשות מבית המשפט לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הספציפיות ולתום ליבם של הצדדים. לדוגמא, יש הבדל בין איום פיסי קונקרטי וממשי לבין איומים אשר מקיימים סיכון מסוים אך סיכון זה הינו רחוק בנוגע לשלמות נפשו וגופו של אדם.
בית המשפט העליון דן בסוגיה זו לפני מספר ימים ובמסגרת דיון זה ניתן פסק דין חשוב העוסק בסוגיית ההטרדה המאיימת. בפסק דין זה, אשר דן בהטרדה בגלגול שלילי, נכתב כי צו הטרדה מאיימת איננו עניין דיוני גרידא שכן הוא פוגע בזכויות אדם בסיסיות כגון הזכות לחירות, חופש הביטוי, הזכות לחופש תנועה, והזכות לקניין.
דוגמא לפסק דין בתוך המשפחה
במקרים בהם מדובר בסוגיה העומדת בין בני משפחה, הדיון צריך להיערך בבית המשפט לענייני משפחה. בקשה להארכת צו הטרדה מאיימת של אם כנגד ילדיה הבגירים, הוגשה לפתחו של בית משפט השלום ונדחתה בשל סמכות בלתי מתאימה.
הילדים המטרידים במקרה זה אינם "מטרידים מצויים" והם לא פועלים אלא מתוך סכסוך משפחתי, נכתב בפסק הדין. אי לכך, מדובר בסוגיה המצריכה דיון מעמיק, וזאת במיוחד לאור הבקשה להרחיק את הילדים מהבית בו הם גרים ובו גדלו במשך כל חייהם.
כמו כן, הילדים טענו כי תקיפתם את בן זוגה של האם נבעה מחשש של פגיעה מינית באחותם הקטנה. אי לכך, קבע השופט, יש מקום לשמוע את עדות הקטינה, דבר בו בית המשפט לענייני משפחה מתמחה.
"שופט משפחה חשוף לעבר, למידע ולניואנסים שאינם נחשפים בפני בית משפט השלום, וזאת גם לאור הכלל של דיון בדלתיים סגורות", נכתב בפסק הדין. השופט הוסיף ושיתף את הצדדים בתחושותיו האישיות באופן חריג – "כמי שלא עסק בשנותיו הרבות כשופט, ואף בשנותיו כעורך דין בענייני המעמד האישי, בסכסוכים מעין אלו. ללא כלים, ידע או ניסיון שבכך, אני נותר מולם נבוך מאוד".
