אברהם ושרה נישאו זה לזו כדת משה וישראל. בני הזוג משתייכים לעדה הקראית. הם הסכימו להתגרש בבית הדין הרבני. בית הדין נעתר לבקשתם, אך הורה לבית המשפט לענייני משפחה להחליט מי המוסמך לדון בעניין הכתובה, נוכח עמדת שרה שהיא מסכימה כי בית הדין ידון בסידור הגט אך לא בעניין הכתובה.
האם יש לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של קראים?
1. מעמדה של העדה הקראית הוא סוגיה מרתקת. אין היא נחלת התקופה המודרנית בלבד אלא שורשיה נעוצים עוד מלפני כ- 1300 שנה. היא חצתה גבולות של מקום ושל זמן. העדה מאופיינת בקבלת התורה שבכתב כמחייבת אך איננה מכירה בסמכותה של התורה שבעל פה.
2. סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין רבניים (נישואין וגירושין), קובע כי "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". סעיף 2 הינו המשך ישיר לכך – "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". הצדדים נמנים על אזרחי ישראל ותושביה.
3. ההלכה היהודית במשך תקופה של מאות שנים ועד לימינו הגיעה בפועל להכרעה לפיה הקראי- יהודי הוא. המשפט העברי אינו מתנה יהדותו של פלוני במעשיו או אמונתו. לא אחוז שמירת המצוות וטיב האמונה, הם המדדים הקובעים מיהו יהודי. במובן זה, ההלכה רואה את היהודים כמעין משפחה שההשתייכות אליה איננה עניין סובייקטיבי, פרט לכך שגויים רשאים להתגייר וכי אז משתייכים גם הם למשפחה המורחבת.
4. על פי הדין והנוהל של בית הדין הרבני, ערכאה זו תדון בענייני גירושין ונישואין של קראים בכפוף להסכמתם לכך. לאמור, קיים רכיב אובייקטיבי - יהדותם המוכרת ע"י בית הדין הרבני, ורכיב סובייקטיבי- הסכמתם לידון בפני בית הדין הרבני. די לציין כי דרישת ההסכמה של הקראים מולאה כהלכה אף במקרה זה בו אין מחלוקת ששני הצדדים הסכימו לגירושין. בית הדין הרבני הורה על גירושיהם של הצדדים ואקט משפטי זה הינו בתוקף. תוצאה זו אף נותנת ביטוי לכך שאין מחלוקת בין הצדדים שבני הזוג נישאו זה לזו כדת משה וישראל – על כל המשתמע מכך.
מהי המשמעות של עמדת האישה לפיה, היא אינה מסכימה שבית הדין הרבני ידון בנושא הכתובה, הגם שהסכימה שידון בנושא הגירושין?
1. אם המבחן הוא – "עניני נישואין וגירושין" – הרי הכתובה היא גם עניין של נישואין וגם עניין של גירושין. היא מהווה חלק בלתי נפרד מהחופה ואף מהווה תנאי לעצם קיומו של הנישואין. יישומה מתרחש במצב בו הסתיימו הנישואין – מוות או גירושין. בין היתר, זוהי מטרתה. מכאן מתבקשת המסקנה שעניין הכתובה של יהודים שהינם אזרחי המדינה ותושביה הוא תחת שיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני, כפי שנקבע בפסיקה.
2. בענייננו, המדובר בזוג המשתייך לעדה הקראית ועל כן מכח הנוהל של בית הדין הרבני, הסכמתם הינה תנאי שבית הדין מציב כדי לדון בעניינם. במקרה דנא, המערערת עומדת על הסכמתה שבית הדין הרבני ידון בנושא הגירושין. היא לא חזרה מעמדה זו באף שלב. צודק ב"כ המשיב כי יש משמעות לכך שהמערערת השתתפה בתהליך סידור הגט בפני בית הדין הרבני ובני הזוג אכן גרושים זה מזו. המערערת היתה מיוצגת ע"י עורך דין והיתה מודעת למחלוקת שקיימת בין הצדדים. הסכמתה שבית הדין הרבני ידון בעניין הגירושין הינה עקבית וברורה. הסכמה זו של המערערת מחייבת אותה. משהסכימה, היא לא יכולה להכתיב לבית הדין את עמדותיו המשפטיות.
לסיכום,
יש לדחות את הערעור. לבית הדין הרבני ישנה סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין של קראים ומשהסכימה האישה שבית הדין הרבני יידון בעניין הגירושין, הסכמה זו מחייבת אותה.
