בקשה לביטול פסק דין לפי חוק הצהרות מוות
עובדות המקרה
בקשת האפוטרופוס לנכסי נפקדים לביטול פסק דין שניתן בהעדר תגובה – הגנה ביום 17.9.09, בתיק שענינו תביעה מכוח חוק הצהרות מוות. פסק הדין ניתן לבקשת המשיב ובו נקבע כי אביו המנוח מ.י ז"ל, נפטר בשנת 1946 לפני קום המדינה.
האם יש לקבל את הבקשה?
1. בהתאם לחוק הצהרות מוות ולתקנות שהותקנו על פיו – תקנות הצהרות מוות (סדרי דיון), בית משפט לעניני משפחה, רשאי על פי בקשתו של מעוניין או על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, להצהיר על מותו של נספה, נספה שנות השואה או נעדר אם נתקיימה בו אחת מן החלופות המפורטות בסעיף 2 לחוק. באשר לביטול הצהרת מוות, מורה סעיף 4 לחוק, כי בית המשפט יבטל הצהרת מוות לפי בקשת אדם שעל מותו הוצהר, או אם מי שזכאי היה לבקש את ההצהרה הביא לפני בית המשפט ראיה שהאדם שעל מותו הוצהר עודנו בחיים.
2. פסק הדין ניתן כנגד האפוטרופוס הכללי שכן האפוטרופוס לנכסי נפקדים לא היה צד להליך ולא צורף כבעל דין. לכאורה, הבקשה היא בקשת צד ג’ שלא היה צד להליך והעותר לביטול פסק הדין מאחר ולטענתו פסק דין זה משליך על זכויותיו וגורע מהן. לטענת האנ"נ, המנוח לא נפטר בשנת 1946 וכי הוא בגדר נפקד בהתאם להגדרת מונח זה בחוק נכסי נפקדים ומכאן כל נכסיו מוקנים לאנ"נ.
3. אין חולק כי תפקידיו של האפוטרופוס הכללי שונים מאלה של האנ"נ. אמנם, שניהם זכאים להיות מיוצגים בכל פעולה משפטית ע"י היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא –כוחו אולם הראשון מוכר בציבור הרחב בעיקר בביצוע תפקידו כאפוטרופוס רשמי, ועל פי חוק חובש הוא כובעים נוספים כ-"רשם הירושות" ו-"הנאמן הציבורי" והוא משמש כנאמן לרכושם וזכויותיהם של פרטים בציבור הרחב, נעדרים, חסויים, מורישים ויורשים, פושטי רגל, נושים ואחרים. לעומת זאת האנ"נ, ובהתאם לסעיף 2 לחוק נכסי נפקדים תש"י – 1950 הינו בבחינת גוף אחר המתמנה ע"י שר האוצר, הממנה מועצת אפוטרופסות לנכסי נפקדים וקובע אחד מחבריה כיושב ראש המועצה. תפקידו של האנ"נ אם כן הוא ניהולם של נכסים מוקנים או מוחזקים בהתאם להגדרת מונחים אלה לפי חוק נכסי נפקדים והוא רשאי להגיש תביעה ולפתוח בפעולה משפטית אחרת נגד כל אדם, להיות תובע, נתבע או בעל דין אחר בכל פעולה משפטית.
4. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעינינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." התקנה דנה בביטול פסק דין או החלטה, שניתנו במעמד צד אחד. או אז, רשאי בעל דין שכנגדו ניתן פסק הדין, לעתור לביטולו, תוך 30 יום, מיום שהומצא לו. עוד קובעת התקנה, כי בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין בתנאים שיראו לו.ככלל, יש לתמוך את בקשת הביטול בתצהיר. במקרים נדירים יעתר בית משפט לבקשת ביטול בהעדר תצהיר.
5. בבוא בית משפט לדון בבקשת ביטול עליו לשקול מספר שיקולים. על בית משפט לבחון האם יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. זאת יעשה בית משפט, כאשר פסק הדין, אשר ניתן במעמד צד אחד, פגום. ההלכה מורה כי כאשר עסקינן בפסק דין פגום, אין לקיימו, ללא קשר להגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן, לכל אדם מוקנית הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אלא בדרך משפטית תקינה (פרשת יצחקי). במקרה שלנו, לא הועלתה כל טענה כי פסק הדין פגום, לכן אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
6. סמכותו של בית משפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. בבחינת שיקול הדעת, על בית משפט להציב לפניו שני מבחנים: א. סיבת מחדלו של מבקש הביטול להתייצב או להתגונן. ב. סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל. במצב דברים בו מצביע המבקש על סיכויי הצלחה, יסתפק בית משפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש. לעניין סיכויי ההצלחה, על מבקש הביטול להראות כי שמיעת עמדתו עשויה להביא למתן פסק דין שונה מזה שאת ביטולו הוא מבקש.
7. פורמאלית, האנ"נ אינו צד להליך, שכן הוא לא צורף באופן רשמי כנתבע בתובענה. עם זאת, נראה, כי יש לאפשר לו להגיש בקשה לביטול פסק הדין, נוכח ההשלכות שיש לפסק הדין על זכויותיו הנטענות במקרקעין כאשר ממילא האנ"נ הוא בגדר בעל דין נדרש ורלוונטי.
8. הקביעה לפיה המנוח נפטר בשנת 1946, אינה מתיישבת עם העובדה העולה אף היא מתיק מרשם האוכלוסין לפיה המשיב, בנו של המנוח, נולד בשנת 1948. די באמור בתעודה הציבורית, אשר לא הונחה לפניי במועד מתן פסק הדין, כדי להצביע במקרה שלנו על סיכויי הגנה טובים, ועל סיכויי האנ"נ להביא לדחיית התביעה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח המשקל הראיתי שיש לייחס לתעודה הציבורית, שכן בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת הראיות חזקה היא כי הפרטים המועלים בגדרה, הינם נכונים, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כאשר בהתאם להוראת סעיף 32 לפקודה, הוכחת תעודה ציבורית תהא על דרך הגשת המקור או העתקו הבדוק.
9. במקרה שלנו, חזקה על מרשם האוכלוסין, כי הפרטים הרשומים ברישומיו כחלק מפעילותו הסדירה, הינם נכונים, וחזקה זו חלה ,לכאורה, על מ/1, כאשר סתירתה של תעודה זו אינה דבר של מה בכך, וברי הוא, כי נטל זה מונח לפתחו של המשיב כאשר עסקינן בנטל הוכחה מוגבר. מקום שהצהרת מותו של המנוח בהתאם לפסק הדין, חורצת את גורלם של מקרקעין רחבי היקף, יש לנקוט משנה זהירות, שעה שתחושת הצדק, שורת הדין וההגינות,נוכח האמור ב-מ/1 מחייבים ביטול פסק הדין.
לסיכום,
במצב דברים זה קטן המשקל שיש ליחס למחדלי האנ"נ, אשר היה יכול להגיש תגובה וליזום צירופו כבעל דין בתובענה,טרם מתן פסק הדין, ועל כן הביטול יותנה בתשלום הוצאות הולמות. יש לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין שניתן. בנסיבות העניין, יש לחייב את האנ"נ לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
