תביעה לביטול פסק בורר אשר ניתן ע``י ביה``ד הרבני

תביעה לביטול פסק בורר אשר ניתן ע"י ביה"ד הרבני

עובדות המקרה

בין הצדדים ניטשת מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לזכויות במשק. לטענת המשיבים, הם קיבלו את הזכויות בנחלה מההורים במתנה, בהסכמת אחי המשיב. לטענת המבקשים, המשיבים קיבלו את הזכויות במשק במרמה. ביום 15.4.01, הגיעו הצדדים להסכמה להעביר את התיק לבוררות.

ביום 9.6.03, ניתן פסק דין בבוררות, בו חולקו הזכויות בנחלה בין האחים תוך מתן זכות מגורים לאם, וכן הזכויות הכספיות שיתקבלו מהנחלה. ביום 26.11.07 הגישו המשיבים את התביעה נשוא בקשה זו, שכותרתה: "תביעה לפסק דין הצהרתי ובקשה לביטול פסק בורר". ביום 7.2.08 הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף.
 

האם יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף?

1. הדרך היחידה להשיג על פסק בוררות, הנה באמצעות הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. העובדה, כי המשיבים הכתירו את תביעתם כ"תביעה לפסק דין הצהרתי", אינה משנה ממהות התביעה – ביטול פסק הבוררות - ואין בה כדי לפטור את המשיבים מעמידה בתנאים הקבועים בחוק להגשת תביעה שכזו.

2. המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות - עפ"י סע’ 27(א) לחוק הבוררות: לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

3. התביעה נשוא הבקשה הוגשה כ-4.5 שנים לאחר מתן פסק הבוררות! לפיכך, עפ"י סע’ 27(א) לעיל, ביהמ"ש לא יזקק לה. בכתב התביעה, המשיבים לא התייחסו כלל לשיהוי הרב בהגשתה ולא נתנו כל טעם מדוע השתהו זמן כה רב בהגשתה, לא כל שכן טעם מיוחד. בסע’ 29 לכתב התביעה ישנה התייחסות לאקונית לענין זה: "אם יש צורך בהארכת מועד בית המשפט יתבקש להאריך את המועד", אך בקשה נפרדת להארכת מועד להגשת התביעה לא הוגשה. די בטעם זה בלבד כדי לדחות את התביעה על הסף.

4. משניתן פסק הבוררות ביום 9.6.03, הפסק סופי, במגבלת הזכות להגיש בקשה לביטולו בתוך 45 יום. הגשת בקשות שונות לביה"ד, לרבות בקשה לעיון מחדש, אינה עוצרת את מרוץ הזמן עפ"י החוק.

הטענה כי "פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות ע"י בית דין רבני שחסר סמכות לדון בבוררות"

1. המשיבים טוענים, כי ביה"ד הרבני בעניינינו חרג מסמכותו במתן פסק בוררות בעניין אשר אינו מנוי בחוק השיפוט, ולפיכך פסק הבוררות בטל.

2. לאור השיהוי הרב בהגשת התביעה, ולאור התנהלות המשיבים אשר יש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהגות בחוסר תום לב - ניתן היה לדחות את תביעתם על הסף ולו בשל כך בלבד.

3. לסוגיית היקף סמכותו העניינית של בית הדין הרבני להכריע במחלוקת מכח הסכמת הצדדים שלא במסגרת החוק, פנים לעבר ולעתיד. היא מעלה את שאלת תוקפן של הכרעות בית הדין המבוססות על הסכמת הצדדים מחוץ לגדרי החוק, לא רק מכאן ואילך, במבט צופה פני עתיד, אלא גם כלפי העבר. ככל שהפנים נשואות קדימה, הן מבקשות להגדיר בהגדרה מחייבת את גבולות סמכותם של בתי הדין, ולהקפיד על שמירתם מכאן ואילך. אולם הצפייה אל העבר מעלה את שאלת תוקפן המשפטי המחייב של הכרעות בית הדין, אשר ניתנו לאורך השנים מכח הסכמת בעלי הדין, כאמור; שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר; אין הכרח להכריע בה כאן, והיא תמתין לשעתה".

4. החלת הלכת אמיר רטרוספקטיבית, על פסקי בוררות אשר קדמו לה, עשויה ליצור סיטואציה בה יבוטלו עשרות, אם לא מאות, ואולי למעלה מכך, פסקי דין חלוטים אשר נאכפו ואשר הצדדים להם (ואולי אף צדדי ג’) שינו את מצבם בעקבותיהם. נראה כי תוצאה מעין זו איננה יכולה לעמוד במבחן המציאות.

הטענה כי "פסק הבוררות ניתן על סמך הסכם פשרה חסר תוקף"

1. רשימת העילות לביטול פסק בוררות בסע’ 24 לחוק הבוררות הנה רשימה סגורה.

2. טענת המשיבים, כי הפסק ניתן על יסוד הסכם חסר תוקף אינה מן העילות המנויות בסע’ 24 לחוק ודין הטענה להידחות על הסף.

3. אך גם לגופו של ענין דין הטענה להדחות. טענות המשיבים, כי בניגוד לאמור בפסק הבוררות לא היתה הסכמה, מקומן בפני ביה"ד הרבני. בקשה שכזו אכן הוגשה ע"י המשיבים לביה"ד ביום 31.8.03 ונדחתה. גם הערעורים אשר הגישו המשיבים לביה"ד הרבני הגדול - נדחו. בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתיה"ד הרבניים ולפיכך הטענה נדחית.

הטענה כי "הפסק אינו בר ביצוע"

1. כאמור לעיל, רשימת העילות לביטול פסק בוררות בסע’ 24 לחוק הבוררות הנה רשימה סגורה. הטענה כי פסק הבוררות אינו בר ביצוע אינה מן העילות המנויות בסע’ 24 לחוק ודין הטענה להידחות על הסף.

2. גם לגופו של עניין, אין לקבל טענה זו. המשיבים טוענים, כי פסק הבוררות אינו ניתן לביצוע, באשר לא התקבלה הסכמה של המנהל והסוכנות לפצל את הנחלה. אלא שעפ"י הלכת חיים נעשתה הבחנה בין מערכת היחסים שבין בעלי הדין למוסדות המיישבים, לבין מערכת היחסים בין בעלי הדין לבין עצמם, ונקבע כי העובדה כי זכות מסוימת יאנה ניתנת להעברה, אינה צריכה לגרוע מתוקפם של היחסים החוזיים בין הצדדים להסכם ההעברה של זכות זו. ולעניינינו – אם הסכם בין צדדים באשר לפיצול זכויות בנחלה אינו בטל אף בהעדר הסכמת הסוכנות והמנהל, על אחת כמה וכמה פס"ד שכזה שניתן ע"י ערכאה שיפוטית בישראל, על יסוד הסכמת הצדדים.

סייג לביטול הפסק – עיוות דין

1. סע’ 26(א) לחוק הבוררות קובע: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסע’ 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". דהיינו, אף אם מתקיים אחד התנאים המנויים בסע’ 24 לחוק הבוררות לביטול פסק הבוררות, ביהמ"ש רשאי שלא לבטלו אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין למבקש הביטול.

2. לאור התנהלותם של המשיבים בעניינינו כפי שפורט לעיל, לא רק שלא נגרם למשיבים (מבקשי ביטול הפסק) עיוות דין, אלא קבלת תביעתם ואפילו הדיון בה בנסיבות העניין, יגרום עיוות דין למבקשים.
3. לא מתקבל על הדעת, כי המבקשים ייאלצו היום להתדיין מחדש בעניין בו ניתן לטובתם פסק בוררות לפני כ-5 שנים, כאשר בכל אותן 5 שנים לא הוגשה בקשה לביטול הפסק לערכאה מוסמכת, כאשר כל בקשות המשיבים לשינוי/ביטול/ערעור על פסק הבוררות נדחו בערכאות הרבניות וכאשר מעולם לא טענו המשיבים טענה של חוסר סמכות, עד הגשת התובענה נשוא העניין שבפני.פתיחת דלתות ביהמ"ש למשיבים בנסיבות העניין מנוגדות לדרישות הצדק המהותי והדיוני ולמדיניות המשפטית הראויה.

לסיכום,

התביעה נדחית על הסף כאשר על המשיבים לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.