פעמים רבות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, בד"כ במסגרת הליכי גירושין, תביעה לעריכת בדיקה לסיווג רקמות אשר ידועה גם כ"בדיקת אבהות". לבדיקה זו עלולות להיות השלכות משפטיות ו\או הלכתיות אשר יכולות לפגוע בקטין, ועל כן בית המשפט נדרש לבחון את הסוגייה בראי טובת הילד בלבד. במקרה בו קיימת סוגייה הלכתית-דתית שאיננה מעניינו של בית המשפט לענייני משפחה (שהינו ערכאה חילונית), עליו לפנות לייעוץ ולבקש חוות דעתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול.
בית המשפט מוסר פנייה זו לבית הדין הרבני מבלי למסור את שמות המעורבים, כאשר הוא מציג בפני הנשיא את הסוגיה במלואה. במידה ונמצא כי אין דרך לערוך את הבדיקה באופן שתימנע הפגיעה בקטין, בית המשפט לא יורה על עריכתה אלא לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה.
קראו עוד בתחום:
- הוכחת אבהות, מהן הראיות שיש להניח בפני בית המשפט?
- דחיית תביעת אבהות בשל חשש לממזרות
- טובת והילד ורצון הילד בתביעות משמרות
- האם רצון הילדים גובר על חוות דעת המומחים?
בשנת 2008 תוקן החוק ושיקול הדעת שהיה מנת חלקו של בית המשפט נלקח ממנו. על פי התיקון קבע המחוקק כי בית המשפט לענייני משפחה לא יתיר בדיקת אבהות גם במקרים בהם עולה חשש קטן ביותר לפגיעה בקטין (ולא נשקפת סכנה לחיי אדם או נכות).
כאמור, במקרים שאינם ברורים לעין, ומעלים סוגיות הלכתיות דתיות, פונה בית המשפט לבית הדין הרבני ומבקש לעוץ בעצתו. במידה וקובע בית הדין הרבני כי "קיים חשש לממזרות", ולא ניתן לערוך את הבדיקה באופן שתימנע הפגיעה, בית המשפט דוחה את הבקשה. זאת ועוד, בית הדין הרבני אינו נדרש לדון בשאלה – האם עדיף פסול מסוים (לדוגמא – האם עדיף שיתוקי על פני ממזר) ועליו לקבוע רק האם יש חשש לממזרות.
דוגמא לפסק דין –
בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של גבר לביצוע בדיקת אבהות, למרות שהאב טען כי הוא שתוקי ועל כן טובת הילד קובעת שיש לחשוף שהוא איננו אביו. לטענתו של האב, הילד נולד תשעה חודשים לאחר נישואיו לאשתו, ואי לכך קיים סיכוי שהרתה היא לפני הנישואים.
בית המשפט דחה את תביעתו, ראשית משום שקיים חשש לממזרות ולאחר התייעצות עם בית הדין הרבני נקבע כי יש לדחות את התביעה. שנית, המבקש לא הוכיח כל דין שתוקי לגביו, ולא דובר על דין שכזה במשך כל חייו. אי לכך, בית המשפט תהה מדוע הוא בוחר ל"העלות מהאוב" נושא זה, דווקא בבית המשפט במסגרת הליכי גירושין.
"עצם העלאת הנושא, כשלא בא זכרו בשום רישום או מסמך רשמי משמעותו יצירת בעיה הלכתית חדשה לקטין, יש מאין, וזאת – בשם טובת הקטין", כתב השופט בפסק הדין, "לדידי, העובדה שהמבקש לא בחר לנהל את מאבקו במערכת ההלכתית עובר לנישואיו אלא שנים רבות לאחר מכן, אומרת דרשני, ופועלת בהכרח לרעתו".
