האם בית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק (בג"צ), הינו ערכאה שיפוטית ברת סמכות להפוך החלטה אשר התקבלה בבית הדין הרבני הגדול? עתירה בעניין זה הוגשה לפתחו של בג"צ בעקבות פסק דין העוסק במזונות ילדים ומזונות אישה בעת גירושין.
העותר ואשתו נישאו בשנת 1988 ובמהלך הנישואים נולדו להם 6 ילדים (מתוכם 4 קטינים). העותר, על פי טענתו, היה תלמיד ישיבה עד לפני כשנה. במסגרת הליכי הגירושין בין בעלי הדין, חויב העותר בנובמבר 2005 במזונות האישה ומזונות הילדים הקטינים בסך כולל של 3,000 ₪ לחודש.
קראו עוד:
- אישה אמידה ותשלום מזונות ילדים
- הפחתת דמי מזונות, הגדלת דמי מזונות
- שימוש בכספים בחשבון משותף למרות פסק דין מזונות
- חישוב משכורת בתביעת מזונות ילדים
מזונות הכפולים מהכנסתו החודשית של האב
בית הדין הרבני נימק את החיוב בסכום האמור (הכפול מהכנסתו של העותר) בכך שצורכי המשפחה הם פי כמה מהסכום שנפסק. בית הדין הסביר גם שלמרות שהשתכרות האב דלה היא, הוא עודנו מקבל סכומי כסף מהביטוח הלאומי. כמו כן, בית הדין ציין שניתן לגבות את חלקן של ההוצאות מקופת הגמל הרשומה על שמו ובעתיד יש מקום לגבות כסף מחלקו בדירה. עוד הודגש כי לצד הוצאות המשפחה קיימות גם הוצאות חריגות, שנגרמו בעטיו של העותר כגון טיפולים פסיכולוגיים לבנות, הוצאות עו"ד, החזר חוב של העותר לביטוח לאומי וכן נזקים ישירים לבנות בגין התנהגות העותר.
תמונת המצב העגומה אשר הצטיירה בבית המשפט העלתה כי קיים חשש לפדופיליה מצד העותר וכן חשד של התעללות מינית בבנות. בית הדין האזורי הטעים שראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר של מזונות ולמעשה, מערכת המשפט טרם מיצתה את הדין עם העותר.
סמכות בג"צ כערכאת ערעור, האמנם?
לאחר שערעוריו של העותר (חמישה במספר) נדחו כולם בערכאות הרבניות, הגיש האחרון עתירה לבג"צ על מנת להפוך את ההחלטות בעניינו. הלכה היא שבג"צ אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין הרבני הגדול, המהווה רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבאים בגדר סמכותו. השופטים ציינו כי אין הם ברי סמכות להפוך החלטות בית הדין הרבני "בין אם הן מקובלות הן עליהם מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו".
קראו עוד בתחום:
- הגדלת דמי מזונות בשל טיפולים פסיכולוגיים
- האם לא הציגה קבלות וחשבוניות - דמי המזונות לא יעלו
- האם מניעה הילדים להתנכר לאב, האם יבוטלו דמי המזונות?
התערבותו של בג"צ בהחלטותיו של בית-הדין הרבני מוגבלת לעילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו- 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה. כלל אי ההתערבות נגזר גם מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות. עיקרון זה אינו רק עיקרון נימוסי, אלא גם חיוני לצורך קיומה של מערכת שיפוטית תקינה, ולו בעצם מניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר על כפל התדיינות.
בית המשפט הגבוה לצדק יתערב בפסיקת בתי הדין הרבניים באחד מהמקרים הבאים:
- ההכרעה ניתנה בחריגה מסמכות.
- ההכרעה פוגעת בכללי הצדק הטבעי.
- ישנה סטייה בהכרעה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי.
- נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית משפט או בית-דין אחר.
לסיכום, יש לדחות את העתירה על הסף
מכל האמור לעיל, בג"צ קבע כי בחינת פסקי הדין של בתי הדין הרבניים במקרה דנן, על נימוקיהם וטיעוניו של העותר, לא העלתה כל פגם המצדיק את התערבותו. לא הוכחו חריגה מסמכות במובן הרחב או פגם מהותי היורד לשורש ההליך, המצדיקים מתן סעד מן הצדק. אי לכך, בית המשפט קבע כי אין להפוך את ההחלטה והותיר את פסיקתו של בית הדין הרבני הגדול על כנה.
