צו מסוג אנטון פילר הינו צו אשר שורשיו בפסיקה האנגלית. עניינו של הצו הינו כניסה לחצרים על מנת לבצע חיפוש ולקיחת מידע או חפצים עד אשר יוחלט מה ייעשה בהם. צו אנטון פילר הוכר בפסיקה הישראלית ושימוש נעשה בו לשם תפיסת ראיות חשובות להוכחת תביעה.
הצו משמש בעיקר במקרים בהם קיים חשש של ממש כי אחד הצדדים יבקש להסתיר ראיות או להשמידן וזאת על מנת לחבל ביכולתו של הצד השני להוכיח תביעתו. המחוקק העניק גושפנקא לצו זה אשר באה לידי ביטוי בסעיפי 16-20 לחוק עוולת מסחריות ובתקנות עוולות מסחריות.
עם זאת, היות וצו זה מהווה פגיעה קשה בפרטיות המשיב, בתי המשפט נוטים לתת אותו במשורה ורק לאחר הוכחת התקיימות נסיבות מיוחדות. הלכה פסוקה היא כי הצו יינתן כאשר לא ניתן להשיג תוצאה זו בדרכים מרוככות יותר. יודגש כי מדובר בצו הפוגע בפרטיות לא רק של המשיב אלא לעיתים גם של צדדים שלישיים שאינם בעלי דין בתובענה.
על מנת לזכות בסעד בהתאם לתקנה 387א' לסדר הדין האזרחי, מוטל על מבקש לשכנע את בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בשני דברים:
- המשיב מתכוון לבצע פעולות העלמה או השמדה של החומר שאת תפיסתו מבקשים.
- פעולת ההשמדה או העלמה, אם אכן תתרחש, תכביד באופן ממשי על קיום ההליך.
בית המשפט לענייני משפחה
במקרים בהם מדובר בתביעות בין בני משפחה, אין ספק שצו מסוג אנטון פילר יכול להיות לעזר רב. פעמים רבות, בני זוג בתביעות אלו מסתירים זה מזה פרטים לגבי נכסיהם והכנסתם, וזאת על מנת להשפיע על פסיקת בית המשפט בעניינים כגון רכוש ומזונות. על בית המשפט לענייני משפחה חלים הכללים המתייחסים לבתי משפט אחרים. דהיינו, בית המשפט נדרש לבחון כל מקרה לגופו, בשים לב לעקרונות המנחים שצוינו לעיל.
