סכסוך משפחתי – למי שייכת הדירה?
עובדות המקרה
התובעת הגישה תובענה למתן חשבונות, סעד הצהרתי, חלוקה וסעדים לשמירת זכויות, כנגד בעלה, הנתבע 1 וכנגד אביו. כן צורפה לתובענה, כנתבעת פורמאלית, חברת ר.מ., שבבעלות האב, ובה החל הנתבע לעבוד לאחר הנישואין.
בחודש יוני 1988 נרשמה על שם הנתבע דירה ברח’ המ’. דירה זו נמכרה בחודש יוני 1991. בחודש אוקטובר 1991, מספר חודשים לאחר הנישואין, נרכשה דירת ת’ והזכויות בה נרשמו על שם הנתבע. בני הזוג עברו להתגורר בה בשנת 1995. בחודש ספטמבר 1995, הוגשו למכרז "בנה ביתך", שתי הצעות, האחת על שם הנתבע והשנייה על שם האב. שתי ההצעות זכו במכרז, ובשנת 1997 החלה בניית שלד על כל אחד מהמגרשים. בשנת 2001, עברו בני הזוג להתגורר בבית ל’, אשר הזכויות בו רשומות, על שם האב והם מתגוררים בו עד היום. בשנת 2003, נמכר המגרש שהיה רשום על שם הנתבע, הוא בית ג’, כשעליו בנוי שלד בלבד.
קרא עוד...
מכירת דירה לצורך חלוקה בתמורה בין האם, הילדים והאב
האם יש לפרק שיתוף במקרקעין?
פס"ד הצהרתי - זכויות מכח חיים משותפים ומכח הרכישה
תביעה לפס"ד הצהרתי - מי הבעלים בדירה?
למי שייכת הדירה?
1. בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, נקבע: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין".מהותה של טענת הנתבעים מטילה עליהם נטל כבד להוכחת טיעוניהם.
2. בסעיף 2 לחוק הנאמנות, נקבע: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". אין לראות בתנאים אלה רשימה סגורה ובפסיקה נקבע כי אין צורך לנקוב בשם "נאמנות", כדי ליצור נאמנות. מה שיקבע האם מדובר בעסקת נאמנות, הוא תוכנה, דהיינו, התמלאות התנאים בעסקה, לתחולתה של הגדרת הנאמנות: "אם קיימות זיקה לנכס וחובה של הנאמן הרי שקיימת נאמנות, תהא אשר תהא הדרך שבה נוצרה. הדרכים שעל פיהן נוצרת נאמנות לפי סעיף 2 לחוק אינן אלא דרכים אופייניות כדי ליצור אותה, אולם אין בפירוט זה כדי לשלול דרכים אחרות – כגון יצירת נאמנות על ידי צו בית המשפט – ובוודאי שאין בפירוט כדי לפסול נאמנות שנוצרה בדרך אחרת".
3. עדויות שלושת העדים הינן עקביות והולמות אחת את השנייה. שלוש העדויות תומכות בטענה שלנתבע לא היו מקורות מימון משל עצמו. כן, שלושת העדויות תומכות בטענות בדבר רישומים כוזבים ופיקטיביים.
קרא גם...
פסק דין הצהרתי - גילוי חשבונות ופירוק השיתוף
האם ניתן לתת סעד הצהרתי על מנת לשמר את המצב הקיים?
4. על אף שניתן להתרשם שהתובעת היתה מעורבת, במידת מה, בהגשת הבקשות למכרז רכישת המגרשים עבור בית ל’ ועבור בית ג’ ובמידה מסויימת בעיצובם ובתכנונם של דירת ת’ ובית ל’, לא ניתן ללמוד מעדותה, כיצד התבצע התשלום, הלכה למעשה. עדותה, באשר למקורות המימון, לוקה בחסר, אינה קוהרנטית ואינה מציגה תמונה שלמה ומלאה. התובעת הודתה כי האב כיסה לבני הזוג את יתרות החובה בבנק, מדי פעם וכי כאשר נדרשו לסכום כסף גבוה, באופן מיידי, נעזרו באב ואין לקבל את טענותיה הסתמיות באשר למימון הרכישות מכספי הכנסותיו של הנתבע.
5. חרף קו ההגנה הבעייתי, בלשון המעטה, היתה עדותם של הנתבעים, עקבית ואמינה ויש לקבוע כי לנתבע לא היו מקורות למימון רכישת דירת ת’, בית ל’ ובית ג’ ומקור המימון כולו, בכספי האב.
6. אמנם, סביר להניח שהורים נוהגים לסייע לילדיהם, בתחילת דרכם כאנשים צעירים, אך הנחה זו מצטמצמת למקרים שבהם טבעי להניח שמדובר בסיוע מסוג זה. אין הדבר כך בענייננו. ניכר שהאב שומר בקנאות על רכושו, הוא לא הסכים להכניס מי מששת בניו, כשותף בחברה או כבעל מניות וזאת חרף רצונו של הנתבע לקבל תעודת קבלן והדרישה של רשם הקבלנים.
7. הזכויות בדירת ת’, בבית ל’ ובבית ג’, מומנו ונרכשו על ידי האב, ללא כל כוונה מצדו, לשתף את הנתבע בזכויות בנכסים. האב השתמש בשמו של הנתבע, לצורך רישום הזכויות, בלבד ורישום הזכויות על שם הנתבע נועד לשרת את מטרותיו של האב ולא להעניק דבר לנתבע.
8. חרף ההלכות המשפטיות בדבר נפקות הרישום, יש להורות על סטייה מהן, במקרה קיצוני זה ולקבוע שהנתבעים עמדו בנטל ההוכחה הכבד, להוכחת טענה העומדת נגד רישום. העובדה שהאב מנהל את עסקיו, תוך ביצוע פעולות אשר ספק אם הן עולות בקנה אחד עם דרישות החוק, אינה מקנה לנתבע זכות בנכסים השייכים לו. הנתבע והתובעת לא תרמו מאום למימון רכישת הנכסים ובכך מתקבלת טענת הנתבעים בסיכומים, לפיה לא ייתכן שהנתבע היה כה עשיר, עד שיכול היה להרשות לעצמו, בו זמנית, להחזיק בדירת ת’, לרכוש שני מגרשים בפסגת זאב, ולהלוות לאביו כמיליון ₪. בנוסף, יש לקבל את טענת האב, לפיה התובעת והנתבע אינם אלא ברי רשות להתגורר בבית ל’ ומשכך, אין מקום לכלול את הדירות והבתים האמורים במסת הרכוש המשותף.
לסיכום,
תביעת התובעת, בכל הנוגע לרכיב הנכסים, נדחית בזאת וניתן פסק דין הצהרתי, לפיו הזכויות בדירת ת’ ובבית ג’, היו שייכות במלואן לאב והזכויות בבית ל’, הרשום על שם האב, שייכות לאב במלואן.
