במסגרת תביעה לחלוקת רכוש, טענה האשה כי היא זכאית לזכויות בדירה שרכש הבעל טרם הנישואים, מאחר שהם התגוררו בה יחד כזוג במשך שמונה שנים, וגידלו שם את ילדיהם. מנגד טען הבעל כי לאשה אין כל זכויות בדירה, מאחר שהוא רכש אותה ושילם תמורתה לפני הנישואים. בית משפט השלום קריות נדרש להכריע בסוגיה זו.
על פי עובדות התביעה, בשנת 2006, הצדדים נישאו ונולדו להם שני ילדים. כעבור שנים ספורות חיי הנישואין עלו על שרטון, והחל משנת 2014, הם חיים בנפרד. במסגרת תביעה לגירושין פתחו הצדדים בהליכי מזונות, רכוש ומשמורת, והאב חויב לשאת במזונות הקטינים בסך של 2000 שקלים.
במסגרת חלוקת הרכוש טענה האשה כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירה, למרות שהיתה בבעלותו הבלעדית של הבעל טרם הנישואים, בטענה כי הם תכננו למכור את הדירה ולהשתמש בתמורה למימון דירת המגורים שרכשו יחד. בנוסף טענה האשה כי השיתוף בדירה זו נובע גם מן העובדה כי הם התגוררו בה מיד לאחר נישואיהם, ובה הולידו וגידלו את ילדיהם במשך כשמונה שנים. במהלך תקופה זו הם השביחו את הדירה והשקיעו בה מחשבון בנק משותף, שאליו הכניסה עם נישואיהם סך של 150,000 שקלים.
הבעל הכחיש כי התכוון למכור את דירתו למימון הדירה המשותפת
מנגד טען הבעל כי הדירה שבבעלותו נרכשה כשלוש שנים טרם הנישואין ואף שולמה במלואה על ידו. לטענתו לא התבצעה בה השבחה משמעותית ואף לא נעשה כל ניסיון למכור אותה. עוד ציין כי הדירה המשותפת נרכשה מהון עצמי משמעותי, ויתרת הסכום היתה אמורה להיות ממומנת באמצעות משכנתא ובאמצעות הלוואה שניתנה לו מאביו, ולא על ידי מכירת הדירה הראשונה.
במהלך הדיון הודתה האשה כי הם לא פרסמו עדיין את הדירה למכירה ואף לא פנו למתווך לשם כך. הבעל הודה כי אכן הצהיר על כוונתו למכור את דירתו הראשונה כדי "להרוויח זמן" לתשלום מס הרכישה, אולם אפשרות זו ירדה מהר מאוד מהפרק.
לאחר שמיעת הטענות, קבע בית המשפט כי ההסדר הרכושי אשר היה אמור לחול על יחסי הממון על פי השנה שבה נישאו הצדדים הוא חוק יחסי ממון, לפיכך לגבי הדירה המשותפת אין כל מחלוקת. לגבי הדירה שנרכשה לפני הנישואים, סבר כי הצדדים התכוונו למכור אותה כדי לממן חלק מהדירה המשותפת וכדי לזכות בפטור ממס הניתן לבעלי דירה יחידה, אך בסופו של דבר היא לא נמכרה.
האשה תקבל 15% מהזכויות בדירה שרכש הבעל
בנוגע להלכת השיתוף ציין בית המשפט כי קיימים מקרים שבהם ראוי וניתן לקבוע שיתוף מוחלט של בן הזוג ברכוש חיצוני בהתאם לנסיבות, אולם יש מקרים שבהם ראוי להחריג באופן מוחלט או שיתוף חלקי. לשם כך יש למצוא את נקודת האיזון.
במקרה זה הצדדים היו נשואים במשך 15 שנים, וחיו יחד בדירה שנרכשה טרם הנישואים במשך 8 שנים. במהלך שהותם בדירה הם השקיעו בשיפוץ ותרמו להשבחתה, לפיכך בהתחשב בסכומים שהביאה האשה בפרק הנישואין, קבע בית המשפט כי היא תהיה זכאית ל 15% מהזכויות בדירה אשר היתה לבעל לפני הנישואים.
תמ"ש 27693-08-14
